אוטיזם
תסמונת הקשת האוטיסטית, Autism Spectrum Disorder (ASD) הן הפרעות התפתחותיות נרחבות המאופיינות ע"י תפקוד אבנורמאלי בשלושה תחומים עיקריים: אינטראקציות חברתיות הדדיות, תקשורת והתנהגות סטריאוטיפית חזרתית. בנוסף להיבטים הדיאגנוסטיים האלה, מזוהות גם מגוון של בעיות לא ספציפיות כגון, חרדה, הפרעות שינה ואכילה, התקפי זעם, פגיעה עצמית ופגיעה באחרים (ICD-10,1992).
האוטיזם נחשב כחלק מקשת, בה הילדים מייצגים וואריאביליות בחומרה ובתמונה הקלינית. חלק מצליח לרכוש שפה פונקציונאלית ואחרים כלל אינם רוכשים שום תקשורת אפקטיבית; חלק נותרים מבודדים ואילו אחרים רוחשים חיבה לאנשים מסוימים. לרבים מהילדים האלה יש מנעד מוגבל במשחק, שיכול להיות חזרתי ומוגבל לאובייקטים מסוימים. אחרים מפתחים התנהגות סטריאוטיפית, כגון רפרוף ידיים, הליכה על קצות האצבעות או נדנוד הגוף (Kasari 2002).
בשל הגיוון הרב הזה בספקטרום האוטיסטי, לא נמצא טיפול אחד שיכול להיחשב אפקטיבי עבור כל הילדים, וההיענות לטיפול יכולה להיות תלויה ברמת האינטליגנציה של הילד. בין 50 ל-70 אחוזים מהילדים על הרצף סובלים גם ממוגבלות אינטלקטואלית, ועל כן המדידות של התפקוד הקוגניטיבי מבוצעות, בדרך כלל, בעקבות התערבות (Spreckley & Boyd, 2009)
הגדרת אוטיזם
ב DSM-V מגדירה האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית ומכלילה את הפרעה האוטיזם כקטגוריה על הרצף של הפרעות התפתחותיות (Pervasive Developmental Disorders - PDDs).
על פי ה- DSM-5 חמישה קריטריונים צריכים להתקיים לשם קביעת האבחנה:
א. חסך קבוע ומתמיד בתקשורת חברתית ובאינטראקציה בין-אישית, המופיע בכמה הקשרים, אשר בא לידי ביטוי בהווה או ניתן ללמוד לגביו מההיסטוריה ההתפתחותית וניכר בתחומים הבאים:
1. חסך בהדדיות רגשית-חברתית. למשל, חסך או קושי בניהול שיחה, הפחתה בשיתוף רגשי, חוסר יכולת ליזום או להגיב ליוזמות חברתיות.
