השימוש בהומור ידוע כאחת הטכניקות הנפוצות ביותר בפרסום בכלל הפלטפורמות הקיימות, אך בעיקר נפוצה בטלוויזיה. בהשוואה לאסטרטגיות אחרות אשר מוכרות בפרסום, השימוש בהומור זוהה כאסטרטגיה בעלת השפעה מהותית על צרכנים ברכישת מוצר. ישנם סוגים רבים ושונים של הומור, הנבדלים ביניהם בעיקר במידת התחכום והעידון של הומור, הפרסום משתמש בכל הקשת הקיימת (SVenkatesh, 2017). השימוש הרחב בטכניקה זו במצבים שונים מעלה קשת רחבה של שאלות בדבר האפקטיביות שלה, וסוגיות שונות הקשורות לחיוניות השימוש בהומור. תגובות הקהל והלגיטימיות שלה נבחנות בקרב פרופילים דמוגרפיים שונים. הקשר בין משתנים דמוגרפיים של צרכנים לבין השפעת ההומור בפרסומת הטלוויזיונית, וכיצד היא משפיעה על התנהגות הקנייה של הצרכן נבחנה בהקשרים רבים (Yoon, 2015).
אחד מהנושאים המעניינים אך גם הרלוונטיים ביותר בעולם האקדמי העוסק בפרסום ושיווק, הוא השימוש בהומור אגרסיבי או אלים, כזה אשר נובע מתוך הבעה של אגרסיביות ואלימות. הומור אלים הינו תיאור של סיטואציה אלימה המוצגת בצורה מצחיקה, כאשר במרבית המקרים, הצחוק הוא על האדם הנפגע מתוך האלימות הזו. שתי הדוגמאות הנפוצות ביותר של אלימות שכזו היא פגיעה במסגרת תאונה או צירוף מקרים מצער אך מצחיק, אשר מוצגת ברמה גרפית כזו או אחרת (ניתן להזכיר בהקשר זה בעולם הפרסום הישראלי, את הפרסומות של השחקן דביר בנדק עבור בנק מזרחי טפחות. במסגרת פרסומות אלו, דביר שיחק אדם גדל ממדים חסר מזל שהיה מסתבך בסיטואציות כאלו ואחרות, שבהם הוא היה נופל או נחבט לא אחת) (Kim & Yoon, 2014).
מבוא.
1. הומור בפרסום.
1.1 רקע.
1.2 מאפיינים של פרסום הומוריסטי אלים.
2. סיכונים והזדמנויות בשימוש בהומור אלים.
2.1 ריכוך המסר.
2.2 אגרסיביות והרחקת הצרכן
3. פרסומות הומוריסטיות ואלימות וכוונות קנייה ותפיסת המותג
3.1 דמוגרפיה כמדד הכרחי
3.2 זהות הצרכן
סיכום.
מקורות.
