במציאות הכלכלית הגלובלית, ארגונים קטנים כגדולים עושים מאמצים עצומים, במקביל להשקעות ענק, לפתח ולבחון את היכולת שלהם להגיע למרחבים כלכליים חדשים ולקחת נתח מתוך שווקים חדשים. חלק משמעותי ממאמץ זה הוא בגיוס ׳מוצבים׳, עובדי החברה (או עובדים אשר התגייסו למשרה זו) אשר נשלחים למשימות בינלאומיות במטרות שונות (Takeuchi & Wang, 2019). המוצבים נשלחים כדי לפתח קשרים ולבנות תשתית ארגונית שתאפשר שיווק והפצה של מוצרים ושירותים במדינות חדשות, או כדי לתפעל ולחזק קשר בינלאומי עם שוק קיים עבור ארגון מסוים. לכן, המוצבים נדרשים להגיע למדינה חדשה, בדרך כלל לתרבות זרה להם, הדורשת הסתגלות, להם ולמשפחתם (אשר אם קיימת, מהגרת יחד עמם), אשר משפיעה במידה רבה על היכולת של המוצב לבצע את תפקידו (Erogul & Rahman, 2017).
עבודת המוצבות, והיכולת של ארגון להעניק למוצב את התנאים הטובים ביותר, תחת מגבלות תקציביות, הפכה בעשורים האחרונים לאחד מנושאי המחקר הפופולאריים ביותר בתחום הניהול הבינלאומי, וזאת לאור העלויות הגדולות של גיוס והעסקה של מוצבים. העלויות מתקשות להצדיק את עצמן פעמים רבות, וזאת בשל המורכבות של עבודת המוצבים, הסיכונים הרבים, ואף, לעיתים קרובות, הסובייקטיביות של תרומת המוצבים. שכן, חלק ניכר מעבודתם של המוצבים עשוי להוביל לתפוקה וגדילה ארגונית, באופן הדרגתי, איטי וממושך, אשר מושפעת מגורמים רבים, בדיוק כפי שעבודת המוצבים יכולה לייצר סוגים רבים של תפוקות, ישירות ועקיפות (Zhao, Liu & Zhou, 2020).
1. מבוא
1.א רקע תיאורטי
א. המוצב ומדידת עבודתו כדיון פנים ארגוני
ב. חשיבות המשפחה במשימת המוצב
ג. הבדלים תרבותיים ויכולת המוצב להתמודד עמם
1.ב שאלת המחקר והשערות המחקר
2. שיטת העבודה
3. ממצאים
3.1 השערה ראשונה - הבדלים והסתגלות תרבותית
3.2 השערה שנייה – מרחק תרבותי
3.3 השערה שלישית – משפחת המוצב
4. דיון וסיכום
4.1 תרומת המחקר
4.2 מגבלות המחקר והצעות למחקרי המשך
5. מקורות
