בשנת 2009 אישרה מדינת ישראל את הכנסת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים לחוק מחייב במדינת ישראל. לפי החוק המדובר אזרחי ישראל יקבלו תעודות זהות חכמות ודרכונים בעלי שבב אלקטרוני אשר כוללים את נתוני הזיהוי הביומטרי שלו אשר יהיו קיימים במאגר מידע מרכזי אשר ינוהל על ידי המדינה. לאחר הכנסת החוק קמה סערה ציבורית אשר מצד אחד היו אנשים שתמכו בחוק הזה וטענו כי ביכולת מערכות הזיהוי הביומטריות לשפר באופן משמעותי את חיי האזרחים ואת יכולת המדינה לשמור על הביטחון שלהם. לעומתם קמו קבוצות של אנשים אשר העלו חששות כבדים בנוגע לסכנות אשר יכולות לנבוע מחדירתן של מערכת לזיהוי ביומטרי במדינת ישראל.
מערכות לזיהוי ביומטרי הינם מערכות אשר הופכות להיות נפוצות יותר ויותר ומהוות נושא למחלוקת בעיקר בכל הקשור לאבטחת המידע ושימור תקין שלו. מדינות המערב הופכות להיות תומכות נלהבות של השימוש באמצעים הללו, בעיקר מטעמים אשר קשורים לביטחון לאומי. נוכל לתת דוגמה מקרב נמלי התעופה. אם המדינה תוכלל לשלוט בכל אדם אשר מגיע או יוצא מן המדינה על ידי הכנסה של האדם למאגר המידע וזיהוי מהיר שלו בכל עת, היא תוכל למנוע חדירה של גורמים עוינים לתוך רשות המדינה ולעזור לאזרחיה לשמר את הביטחון שהם
לצד תיאור של התועלות אשר יכולות לנבוע מתוך השימוש והיישום של מערכות לזיהוי ביומטרי הועלו גם חששות רבים בנוגע לסכנות אשר יכולות לנבוע משימוש במערכות הללו. מכאן עולה השאלה ה האם מערכות זיהוי ביומטריות מסכנות או תורמות לרמת אבטחת המידע של המשתמשים שלהם.
תקציר
מבוא
שיטה
גוף העבודה
פרק ראשון: הגדרות כלליות
אבטחת מידע
מאפייני מערכות זיהוי ביומטרי
יישומים ביומטריים
פרק שני: יתרונות מערכות לזיהוי ביומטרי
פרק שלישי חסרונות וסכנות
סכום ומסקנות
רשימה ביבליוגרפית
