תפרצות נגיף הקורונה הובילה למשבר כלכלי חמור ששיתק את המשק בישראל ופגע במקומות עבודה רבים. מחקרים שונים הראו כי הקורנה הביאה לפגיעה מיוחדת בנשים עובדות כך שבמדינת ישראל קרוב ל-60% מהמוצאות לחופשה ללא תשלום (חל"ת) הינן נשים, חרף העובדה ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה בקרב נשים נמוך מזה של הגברים (פרגר, 2020). אולם תופעה זו לא ייחודית לישראל, בכל העולם נשים פוטרו מעבודתן בשיעור לא פרופורציונלי במשבר הקורונה, וההשפעות הכלכליות של התפרצות הנגיף מורגשות על נשים במידה רבה יותר ביחס לגברים, מכיוון שהן מרוויחות פחות, חוסכות פחות ומחזיקות במשרות יציבות פחות (Alone, Doepke, Olmstead-Rumsey and, Tertilt ,2020). אחת הסיבות שניתנו לתופעה זו היא שמשבר הקורונה שסוגר באופן חלקי את גבולות המדינות, פגע בעיקר בענפים שמתאפיינים בשיעור גבוה של נשים, כמו תיירות וקמעונאות אשר מאופיין גם בימי שגרה בשכר נמוך יותר (Alone et al. ,2020).
סוגיה אקטואלית זו, של מקומות עבודה המתאפיינים ברוב נשי לעומת מקומות עבודה עם אופי יותר גברי, מעלה לדיון סוגייה רחבה יותר של יחסים בין נשים וגברים במקומות עבודה. במהלך העשורים האחרונים התפרסמו מאמרים רבים אשר עסקו בסוגיה זו ובחנו משתנים שונים הקשורים ביחסים אלו. לדוגמה, סוגיית יחסי הכוחות בין גברים לנשים במקום העבודה (Powell,1998), הקשר בין עבודה לבין חיי המשפחה (Saxena& Bhatnagar, 2009), או ציפיות ואמונות הנוגעות לתפקוד של נשים בתפקידי מפתח בתוך הארגון (Adams,2000).
