1. המרואיין הינו שמואל, מנהל מחלקת מו"פ במפעל לייצור ספקי כוח בצפון, בן 64, נשוי ואב לילדה אחת. הריאיון מופיע בנספח מספר 1. ההתנסויות המקצועיות שלו כללו את היותו מדריך חיל אוויר בטכני במהלך שירותו הצבאי, ומאז שהשתחרר הוא עבד רק במקום אחד – מפעל ספקי כוח. למפעל הגיע דרך חבר ילדות שלו שעבר אותו מסלול כמוהו (למד בתיכון ריאלי בחיפה ואז בטכניון) ששמע ששמואל מחפש עבודה וקרא לו להצטרף אליו במפעל שעסק בדיוק בתחום הנישה שלמד שמואל בתחום הנדסת החשמל, והוא נישת ספקי כוח. במפעל עצמו החל לעבוד בגיל 29, ושם עובד הוא עובד עד היום. במפעל עבר בין עיסוקים שונים, בכיוון מעלה ההיררכיה הארגונית. בהתחלה היה מהנדס זוטר, אחר כך בגיל 36 הפך מנהל מחלקת שירות לקוחות, ואחרי שנתיים הרחיב את תחום סמכותו לכדי מנהל מחלקת מו"פ ושירות לקוחות. הגורם שדחף אותו להתקדם בהיררכיה היה אשתו אשר אמרה לו, שהגיע הזמן להרוויח יותר כסף, עכשיו משיש להם ילדה והצרכים הכלכליים הולכים וגוברים. הוא מתאר כי ניהול המו"פ אכזב במידה מסוימת כי כלל יותר ניירת מאשר התעסקות בפתרון בעיות. בשנים האחרונות, לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן, הרגיש תשישות, הפחית אחוזי משרה והחל לעבוד כיועץ, תוך התמקדות במה שהוא יותר אוהב, שירות הלקוחות. לכן אפשר להרגיש שמדובר בשילוב של גורמים חיצוניים (סרטן) ואישיים (תשישות) שהביאוהו לעבור ממנהל מחלקת מו"פ ושירות לקוחות לעבר יועץ שירות לקוחות.
