תאור ההחלטה והרקע שהוביל אליה
"האני": אני בת 52 עובדת מדינה כ – 30 שנה, במשרד ממשלתי בשדה התעופה נתב"ג.
עם פרוץ מגיפת הקורונה, בסגר הראשון - ישבתי בבית זיהיתי את המצב שבו אני נמצאת - תקופה של דכדוך.
"ארגון הבריאות העולמי פרסם לאחרונה ממצאים על שיעור הדיכאון בעולם וקבע שדיכאון היא המחלה החמורה ביותר כיום מבחינת פגיעה באיכות החיים.. ההסתברות ..לפגוש באופן אישי .. בעיה פסיכולוגית חמורה כמו דיכאון או חרדה היא גבוהה מאוד. לכן מדובר באפידמיולוגיה הנוגעת לאוכלוסיה הכללית והבריאה." (קפלן ,ח"ת, עמ'1). כגישה טיפולית, הסתבר שהתמקדות בבעיה וניתוחה, אינו מהווה פתרון בהכרח. אלא דוקא הפניית משאבי הנפש לאפיקים חיוביים יכולה לשפר את המצב. גישה מניעתית לתופעת דכאון מדברת על פיתוח חוסן נפשי וחיים בעלי משמעות (קפלן, ח"ת, ברשי אייזן, ח"ת).
"האני": מאז שאני זוכרת את עצמי, גם בתור ילדה, הייתי אופה עם אימי. עם הזמן יועד לי תפקיד: בכל החגים וימי ההולדת אני הייתי האחראית על העוגות והקינוחים. לעתים קרובות, אפיתי עוגות ימי הולדת מעוצבות, לקרוביי.
טיפוח מיומנויות חשיבה ופעולות מתוך אופטימיות ויכולת זיהוי כשרונות וחוזקות – מנבאים יוזמה, לקיחת אחראים והצלחה בשלבי החיים הבוגרים. זיהוי החוזקה, כדוגמת ראש פתוח ומקוריות, טיפוחה ומיצויה יכול להוביל להשגים גבוהים (קפלן, ח"ת).
דגש על רגשות חיוביים וערך של החיים, דוחפים לפעולה חיובית ומשמעותית. עצם היות האדם מודע לכוחותיו ולמשאביו הפנימיים- מאפשר לו לנוע קדימה ולצלוח אתגרים. (ברשי אייזן, ח"ת).
