מבוא
קבלת החלטות היא מרכיב מרכזי בתהליכי ניהול. יש הרואים בקבלת החלטות את המיומנות הבסיסית הנדרשת מהמנהל. כאשר מדובר בהחלטה חשובה יש להחליט קודם כל כיצד להחליט. הגישות החדשות לניהול מתייחסות לסגנון קבלת ההחלטות כאל תלוי מצב, כלומר לפי מאפייני מצב ההחלטה. ניתן לסווג את המאפיינים ל-3 קבוצות; 1. כמות האנשים המעורבת בתהליך קבלת ההחלטה 2. מידת ההשפעה והחשיבות של ההחלטה על האדם או הקבוצה המקבלים אותה 3. כמות החלופות שבנוגע אליהן יש לקבל את ההחלטה. סוג ורמת המוטיבציה של הפרט מהווה פרמטר עיקרי בקבוצה השנייה (מידת ההשפעה והחשיבות של ההחלטה על האדם או הקבוצה המקבלים אותה).
הֲנָעָה או מוטיבציה (Motivation) היא מכלול התהליכים אשר מעוררים, מכוונים ומשמרים את החתירה האנושית לעבר מטרה מסוימת. זוהי תופעה אישית, הקובעת במידה רבה את יכולתו של הפרט בארגון להשיג את מטרותיו האישיות; והיא משאב מרכזי במימוש צרכיו וציפיותיו. כל מי שעוסק בניהול אנשים יודע מניסיונו, שהיא מרכיב חיוני להצלחה, באין ספור מצבי עבודה. (Bar-Haim, 2004. p.193.).
בראשית דרכה, המוטיבציה הוגדרה באמצעות שלושה ממדים: כיוון, עצמה ואיכות (Maehr & Meyer, 1997). הממד של "כיוון", על פי מאהר, מתייחס לבחירה שעושה האדם— כאשר בן אדם בוחר לעשות התנהגות או פעילות אחת ולא אחרת, מתמיד בפעילות מסוימת גם כאשר מתעוררים קשיים או עולות אלטרנטיבות אחרות, או בהמשיכו בפעילות מסוימת גם כאשר אין הוא נדרש לעשות זאת. הממד של "עוצמה" מתייחס למידת ההשקעה של האדם בפעילות כלשהי – כגון, עבודה. בלמידה (Maehr & Meyer, 1997).
