עקרון העדפה הנגלית (Samuelson 1938), העיקרון שגורס כי ניתן להסיק את העדפות הצרכנים מצפייה בבחירות שלהם, הוא אחד מהרעיונות הכלכליים משפיעים ביותר. בפרט, Samuelson הציע כי אם נצפה בפרט בוחר את אלטרנטיבה א' כאשר אלטרנטיבה ב' אפשרית אזי נוכל להסיק כי אותו פרט מעדיף את אלטרנטיבה א' לפחות כמו את אלטרנטיבה ב'. הפילוסופיה שעומדת בבסיס עיקרון זה היא ליברטינית, כיוון שהיא משקפת את הרעיון שהאלטרנטיבה הטובה ביותר עבור הפרט היא זו שהוא היה בוחר לעצמו. אולם, לא תמיד ניתן ליישם את עקרון העדפה הנגלית שלSamuelson . לאמתו של דבר, עיקרון העדפה הנגלית ישים רק במקרים בהם ההתנהגות הפרטים ניתנת לרציונליזציה;כלומר, שבמידה ונפעיל עליהם את עקרון העדפה הנגלית נקבל יחס העדפה "שמתנהג יפה" (קרי, שלם וטרנזיטיבי[1]).
עם זאת נמצא, כי פרטים רבים אינם מתנהגים תמיד באופן רציונאלי, כפי שעולה ממאות מחקרים בכלכלה התנהגותית אשר מוצאים יותר ויותר את דרכם אל סט הכלים של קובעי מדיניות ועל-ידיכך אל ניתוחי רווחה. (Bernheim and Rangel (2009 (מעתה BR) ביקשו בעבודתם להכליל את עקרון העדפה הנגלית כך שיהיה ישים גם לאותם מקרים בהם פרטים אינם מתנהגים באופן רציונאלי.
