משנות ה 80 אנו עדים לירידה משמעותית בחברות באיגודים המקצועיים ברוב המדינות בעולם. עם הזמן, הציבור זונח את מודל הסכם העבודה הקיבוצי ועובר למודל החוזה האישי.
בישראל בפרט, חלה ירידה בשיעור החברות באיגוד מקצועי וירידה בשיעור הכיסוי של הסכם קיבוצי לעומת חוזה אישי, כמו כן חלה ירידה בשיעור המעסיקים המשתייכים לאיגודים ואף חלו שינויים בחוקי הרגולציה של שוק העבודה (Cohen et al, 2007).
בספרות המחקרית ישנן שתי גישות המנסות להסביר את השינויים שחלו בחברה בשנים אלו והשלכותיהם: מחד, יש השואלים מדוע עובדים מצטרפים לאיגודים המקצועיים, האם זה נובע מאידיאולוגיה או שמתוך צורך כלכלי? מאידך,יש העוסקים בחקר ההשלכות שישנן לחברות באיגוד מקצועי על העובדים בכלל ובודקים כיצד השלכות אלו משפיעות על סוג ההסכם שהעובד בוחר לעצמו .(Heberfeld, 1995)
מחויבות ארגונית הינה אמונה חזקה במטרות הארגון ובערכיו תוך נכונות להשקיע מאמץ רב עבור הארגון ולהיות חלק ממנו לטווח ארוך. כיום לתפקוד האדם ושביעות רצונו מהעבודה גורמים רבים, ומשמעותיים המחזקים את שביעות רצונו של העובד. רבים טוענים כי לסביבת הארגון בו האדם עובד יש השלכות על שביעות הרצון שלו מהעבודה כאשר זו משפיעה על תפקודו בעבודה ומחויבותו אליה (גולדפיין, 2010).
בעבודה זו אבחן שינויים חברתיים אלו כפי שבאים לידי ביטוי בישראל בפרט בהשלכותיהם על יחסי העבודה בישראל ואתמקד בהשפעת החברות באיגוד מקצועי על מידת המחויבות לארגון.
