הנושא שבחרתי לבחון בעבודה זו היא הטענה שהועלתה בהרצאה כי רק סינרגיה בין המשאב האנושי למשאב ההנדסי, (מהנדסי תעשיה וניהול) יכולה לתרום לביצוע של שינויים ארגוניים לאורך זמן כך ששילוב בין יועץ ארגוני ליועץ הנדסי (מהנדס תעשיה וניהול) ייצור שינוי ארגוני טוב יותר.
הסיבה לכך שיש צורך בסינרגיה היא ההנחה שיועצים הנדסיים לא יוכלו לעשות את עבודתם מבלי להתחשב במשאב האנושי ובצד השני היועצים הארגוניים אשר רואים בגורם האנושי את הגורם המרכזי אבל פחות את הצד ההנדסי של תהליכים לא יוכלו להשיג את השינוי הנדרש בשל הטכנולוגיה החסרה.
רקע- עידן שנות האלפיים מאופיין בכך שארגונים אשר נמצאים בתהליכי שינויים מעדיפים להיעזר בעבודתם של יועצים ארגוניים. עידן זה, מאופיין בתהפוכות פיננסיות רבות, שינויים טכנולוגיים, שינויים בדפוסי העסקה, מהפכה בתפיסת הצרכנות, ועוד. לכן, על מנת "לשרוד" בשוק החופשי ארגונים רבים נמצאים באופן תמידי במגמה של שינוי מואץ. תהליכים אלה מעלים את הצורך בשיתוף יועצים מומחים אשר בקיאים בהתמודדות של ארגונים ושל מנהלים עם השלכות התהפוכות כפי שצוינו (Kipping, 2002).
כאשר בוחנים לרגע את העידן בקודם כדי לקדם נקודת מבט אחרת על הדברים, מגלים כי העידן הקודם התאפיין במעורבות הדדית גבוהה בין סובייקטים התלויים זה בזה (למשל, מנהל ומנוהל, מנהיגים ומונהגים וכו). קשר זה נבע בין היתר מתלות בין ישויות מופשטות כגון הון ועבודה ובין אדם וארגון (באומן, 2007). לפי באומן, לרוב, סיום המעורבות ההדדית במצב זה התאפיינה בדפוסים של בריחה, התחמקות, המנעות ודחייה של מעורבות ואחריות.
