ישראל נמצאת זה עשרים שנה בעיצומם של הליכי הפרטה, אשר במסגרתם חברות עסקיות, נכסים ושירותים רבים מוצאים מבעלות הממשלה או ארגוני מדינה אחרים ועוברים לבעלות המגזר הפרטי יותר. הליכים אלו מגדירים מחדש את אחריות המדינה מאחר והמעורבות הממשלתית הישירה בפעילות הכלכלית של חברות אלה מפיקה חסרונות רבים מדי, והבולטים בהם הם הוצאה ציבורית גבוהה וחוסר יעילות רווחית של המגזר העסקי. תהליך ההפרטה, אם כן, מבחינה תיאורטית, נועד לייעל את השירותים החברתיים ביצירת תחרות בין ספקי השירותים ללא מעורבות הממשלה, לשם הרווח ומבלי להכביד על המגזר הציבורי במימון החלטות אוטונומיות. זהו תהליך הדרגתי שיכול לשקף הצלחה גדולה כל עוד הוא מתרחש כראוי, אחרת הוא עלול להסב נזקים חמורים לחברה.
ישנם לא מעט מחקרים אמפיריים בתחום אשר מצביעים על תוצאות מעורבות בתחום. אחדים משווים ביצועי סקטורים שונים על פני זמן ומהם מחלצים את השפעת הבעלות על היעילות הפנימית. מחקרים אחרים מסבירים כי דווקא המימון הציבורי הכרחי לביצוע בפועל המדיניות בכל חברה ממשלתית כך שהסקטור הפרטי עלול למוטט אותה. היבטים שונים אלו הם שבונים את מדיניות ההפרטה בכל מדינה בעולם וקובעים את יישומו, בין אם התהליך יתרום לחברה ובין אם לאו. צורת הבעלות, השליטה ומבנה השוק הרצוי חיוניים מאוד לבחינת יעילות ההפרטה, בייחוד אם מדובר בחברות ממשלתיות בולטות כמו חברת החשמל וחברת "בזק", השולטות בתחומן.
מבוא
פרק א' – סקירת ספרות
מהי הפרטה?
יתרונות וחסרונות ההפרטה
שיטות של הפרטה (מודלים)
פרק ב' – סקירה היסטורית
הפרטת חברה ממשלתית בישראל
ענף התקשורת-בזק
פרק ג' – הפרטת בזק
סיכום
ביבליוגרפיה
