מאז שנות ה- 30 עם פרסומם של ספרם של Means and Berle(1932) "החברה המודרנית והרכוש הפרטי" (The Modern Corporation and Private Property: 1932), מתקיים בין העוסקים בתחום הכלכלה התאגידית, דיון על הצורך בתגמול מנהלים בחברות גדולות שאינן מנוהלות על ידי בעליהן. המשק הישראלי בכלל והחברות הציבוריות בפרט, החלו לצמוח רק בעשור השלישי של המדינה. עם זאת, תוך פרק זמן קצר יחסית, ובמיוחד בשני העשורים האחרונים, נשמעת ביקורת הולכת וגוברת על גובהו הניכר של שכר הבכירים משני היבטים עיקריים: האחד, גובה השכר, או התגמול. השני, כי קיים קשר רופף מדי בין תגמול המנהל לבין ביצועי החברה כפי שמשתייכת בדו"חות הכספיים ובתוצאות המסחר בבורסה (אמזלג ומחרז, 2002).
בשנת 2013, לאחר כעשור שנים בהן שווי חברת "טבע" עלה בשיעור הקרוב לפי עשרים, שווי החברה הגיע לכדי 130 מיליארד ₪. טבע כונתה כבר זמן רב כ"מניית המדינה". לאחר שנתיים נוספות, בסוף 2015, שוויה הוכפל לכדי קרוב ל- 260 מיליארד ₪. אך תוך פחות משנתיים, וכתוצאה מרכישות כושלות של חברות ותחת ניהולו של ארז ויגודמן, צנח שוויה בהיקף של 75%, עד כדי קרוב לרבע משוויה בשנת 2015. מאז 2002 נוהלה החברה על ידי מנהלים שהובאו מבחוץ והשתכרו משכורות שרק צמחו ככל שהזמן התקדם. ויגודמן, שפוטר מתפקידו בתחילת 2017, השתכר בשנת 2016 קרוב ל- 20 מליון ₪ (הבורסה לניירות ערך, 2017). פרופ' מאיר חת, בעל מניות, נצר למייסדי החברה, ובעצמו יו"ר מועצת המנהלים של טבע (1995-2002), טען כי "מה שמעורר כעס מוצדק על טבע הוא רמת שכר מנהליה בשנים האחרונות.
מבוא ורקע שכר הבכירים בישראל
פרק ראשון: סקירת ספרות
מנהל – סוכן ובעלים
תוצאות עסקיות של החברה
היקף הפירמה
בעלות
ענפים
הגבלת תגמול בחקיקה
פרק שני: הקשר בין תגמול המנהלים הבכירים בחברות הציבוריות לבין ביצועיהן
מתודולוגיה
תוצאות
סיכום דיון
ביבליוגרפיה
נספחים 21
