"הזכות לפרטיות" היא מושג חדש יחסית בשיח הזכויות, ובתקופה האחרונה הוא נידון יותר ויותר בחוגים והקשרים רבים. התפתחותם של אמצעי הטכנולוגיה בעידן המודרני מאפשרים למדינות, תאגידים וארגונים שונים לעקוב ולנטר את חייהם ופעולותיהם של בני אדם, בהיקף רחב ובדיוק רב.
גם במקומות עבודה רבים, המעסיקים משיתים על עובדיהם מעקב בדרכים שונות על מנת להקפיד על המשמעת ויעילותם של העובדים, ובכך להבטיח את תפוקתו של העסק. כיום הצורך במינוי צוותים מיוחדים, שיפקחו על העובדים באופן ישיר, הולך ופוחת. במקום זאת, אמצעים טכנולוגיים- כגון מצלמות במעגל סגור, אמצעי הקלטות ואמצעי ניטור סמויים המותקנים במחשבים- מאפשרים לעקוב אחרי כל פעולותיהם של העובדים בדקדקנות, ולשמור אותן בארכיון לעת הצורך.
התפתחותה של התופעה מעורר דילמה מוסרית העומדת לפתחם של המעסיקים. מצד אחד, זכותו של המעסיק לוודא כי העובד לא מנצל את משאבי העסק לרעה ולצרכיו האישיים. הרי הוא משלם לעובדיו ומספק להם כלי עבודה שונים על מנת שהם יפיקו את המיטב לטובת העסק. ומצד שני, אופיים החודרני של אמצעי המעקב מאפשר למעסיק לפלוש לפרטיותם של העובדים ולחייהם האישיים, ואף לנצל לרעה את המידע העולה מהמעקב.
לאור האמור לעיל, שאלת המחקר של עבודה זו תהיה: מהו האיזון הראוי בין זכותו של המעסיק לפקח על עובדיו, לבין זכותם של העובדים לפרטיות?
התקדמותה של עבודה זו בניסיון לענות על שאלת המחקר, תהיה לפי המבנה שלהלן:
בפרק הראשון של העבודה, נציג את הסוגיה הכללית של פרטיות במקום העבודה ואת הדילמה המוסרית העולה ממנה. לאחר מכן, בפרק זה נציג את כישלונם של תחליפי המוסר במציאתו של פתרון מוסרי לדילמה.
מבוא
1. הצגת הדילמה ותחליפי המוסר
תחליפי המוסר
2. דיון מוסרי
הגישה התועלתנית
הגישה הדאונטולוגית
גישת המידות הטובות
3. פתרון באמצעות גישה מעשית למוסר
4. סיכום ומסקנות
רשימת מקורות
