תועלתנות הינה תפיסה מוסרית הבוחנת את תוצאת המעשה. פעולה תהיה מוסרית מבחינה תועלתנית אם תוצאותיה יובילו לטובת הכלל ורווחת רוב האנשים. תועלתנות שוללת את הרווח והאינטרס האישי והאגואיזם, ומתמקדת בטובת הכלל. פעולה תועלתנית עדיין עשויה לעורר פגיעה במספר אנשים, אך פעולה זו תהיה מקובלת רק אם בתוצאה שלה היו יותר יתרונות כלל חברתיים מאשר חסרונות. תפיסה זו מהווה את יסוד התחשיב התועלתני שמאפשר לקבוע האם תוצאת המעשה הייתה תועלתנית או לא. בתחשיב זה, יש לצבור את כל היתרונות הכלל חברתיים שמתקבלים ממעשה מסוים, להסיר מהם את כל החסרונות, ולבחון האם מספר היתרונות עלו על החסרונות. חישוב תועלתני שיציג ייתרון ברור לטובת הכלל, הרי שהמעשה נחשב למוסרי – גם אם בו נפגעו מספר אנשים; מצד שני, כאשר מעשה יוביל לריבוי חסרונות על פני יתרונות, הרי שהמעשה איננו תועלתני ומחייב בחינה של חלופה אחרת (גבע, 2011, עמ' 188-189).
תועלתנות לעיתים יכולה להצדיק את העובדה כי מנהלים ועובדים מתעלמים מבטיחות בעבודה. ראשית הדבר מעלה שאלה עד כמה צריך להשקיע בבטיחות, האם יש לעמוד במינימום הנדרש לפי החוק, או האם כאשר המנהל יודע כי ישנם אמצעי בטיחות שאינם מחייבים לפי חוק אך בכוחם להבטיח את בטיחות העובדים, האם על המנהל להשקיע כספים רבים בכך.
