זיהום סביבתי הינו מצב שבו חומר מסוים מתפרק בסביבה והוא מסוכן לאדם ולסביבה. זיהום סביבתי יכול להתקיים באוויר, במים וביבשה, ולהוות סכנה ברורה בעבור בני האדם, בעלי החיים והמערכת האקולוגית בכללותה. השלכות הזיהום הסביבתי הינן נרחבות כמו פגיעה בבריאות האדם, פגיעה באזורי מחייה, פגיעה ביציבות מזג האוויר, פגיעות כלכליות ועוד.[1] מפעלים ותאגידים נמצאו כאחד הגורמים הבולטים שמשפיעים ויוצרים את הזיהום הסביבתי. לעיתים קרובות הזיהום הסביבתי נוצר כתוצאה מפעילות נורמטיבית של הארגון, ומעצם היותו פועל כך באופן טבעי הוא יוצר זיהום סביבתי. ישנן טענות שונות המסבירות מדוע מפעלים מזהמים, למשל: הטענה לפיה המפעלים נדרשים לזהם מעצם פעילותם הרגילה, לעיתים ההנהלה אינה מודעת לבעיית הזיהום או שאיננה יודעת כיצד להתמודד עם בעיית הזיהום מפאת היעדר הון אנושי מתאים או מגבלת נגישות למשאבים וטכנולוגיה.[2]
עמדה אחרת קובעת כי הארגון הינו מארג גדול של אנשים שבו ישנו מפגש יומי ותמידי של רעיונות, ערכים, נורמות ועמדות אישיות. במסגרת הארגון, ניתן לעצב התנהגות אתית באמצעות גורמי הנהלה שונים, כך שגם אם מנהל מסוים איננו מתחשב בהיבטים האתיים, המפגש והצורך לשתף פעולה עם מנהלים אחרים – כמו מנהלי מחלקות אחרות, מנהלי צוותים, רואי חשבון, עורכי דין, יועצים וכדומה, אלה יכולים להגביל את ההתנהגות הבלתי מוסרית של המנהלים כדוגמת זיהום הסביבתי שיוצר התאגיד.
מבוא
1. זיהום סביבתי על ידי תאגידים
2. תחליפי מוסר
3. עקרונות המוסר במסגרת הזיהום התאגידי הסביבתי
סיכום
ביבליוגרפיה
