ראינו בפרק הקודם שתחליפי המוסר המקובלים בעולם העיסקי אינם תואמים בדיוק את הנעשה בתחום של תעשיית הנשק, אבל בכל זאת אפשר לומר שגם בתחום הזה הם אינם מספיקים. למעשה אפשר אולי אפילו לומר שבמיוחד בתחום הזה הם אינם מספיקים, ושללא מוסר אמיתי, הסיכוי נמוך במיוחד שהפירמות האלו ינהגו באופן מוסרי. השאלה היא לכן מהו הדבר המוסרי לעשות בתחום הזה.
תעשיית הנשק מציבה אתגר מיוחד לתחום של מוסר ועסקים, ולא רק בגלל שהיא פועלת בשוק שונה מאד מכל חברה מסחרית. זאת היא תעשייה שמעצם ההגדרה שלה היא מייצרת מוצר שנועד להרוג אנשים, פעולה שהיא מנוגדת כמעט לכל מערכת מוסרית קיימת (למרות כמה יוצאי דופן כמו יפן הפיאודלית), ולמעשה זהו אחד האיסורים המוסריים המקובלים והעתיקים ביותר בעולם. בה בעת גם כמעט תמיד יש עקרונות מוסריים מסוימים שכן מאפשרים הריגה, כמו לדוגמא הגנה עצמית (וגם כאן יש יוצאי דופן, כמו כתות הינדיות שאוסרות כל הרג). השאלה של מידת המוסריות של ההריגה היא שאלה עצומה, שאינה קשורה דווקא לתחום של מוסר ועסקים. אבל הנקודה החשובה כאן היא שמה שקובע את מידת המוסריות של ייצור הנשק אינו קשור לתעשייה בעצמה. מסיבות היסטוריות מסוימות, בעולם שלנו מקובל לצאת מנקודת הנחה שלמדינות סוברניות יש זכות לצאת למלחמה.
