כלי נשק אוטונומיים כמו רובוטים צבאיים, מל"טים ומזל"טים, כרב"מ ועד לכיפת ברזל שמסוגלת לזהות ולבצע איתור מטרות באופן אוטומטי הם רק חלק ברשימה של מוצרים אשר ישראל ומדינות מפותחות אחרות מפתחות והשימוש בהם בבט"ש ובמלחמה הולך וצובר יותר ויותר שימוש. לכלים הללו יתרונות רבים בשדה הקרב המודרני, כמו דיוק מוגבר וצמצום פגיעה בחיי אדם, ומצד שני גם צמצום הפגיעה בלוחמים. מעבר לשיפורים והתועלת בזירה הצבאית הטכנולוגיה הזו ומערכות כאלו מגיעות לעולם האזרחי ומביאות עימם יתרונות גדולים בחדרי ניתוח ועד לספינות סוחר אוטנומיות.
מול היתרונות שהמערכות האלה מביאות, ישנה דאגה וחששות לגבי הטכנולוגיה המתקדמת, שאלות הקשורות למוסר, למשפט ולהשפעות חברתיות. האוטונומיות של חלק מהכלים ואי המעורבות של אדם בתהליך היא שמעוררת חשש וההתנגדות הגדולים ביותר, ואף מעודדת יוזמה של ארגונים בינלאומיים לקדם הגבלה או איסור על פיתוח, על שימוש ועל סחר בתחום. הדיונים בנוגע לצורך בהגבלת כלים אלה מתקיימים לרוב בקרב מומחים מתחומי זכויות האדם, אך קיים חוסר בדיון רציני ומקצועי, המביא בחשבון את אופייה הייחודי של טכנולוגיה זו ואת התפתחותה המואצת והמועילה בתחום האזרחי, במקביל לתחום הצבאי. בנוסף, לעיתים קרובות הדיון הזה מתנהל לא בהשוואה למערכות נשק קיימות, אלא לעולם אידאלי שאין בו מלחמות. השאלה האתית אמורה להיות לגבי מערכות שיכולות להרוג בלי התערבות של בני-אדם, זהו ההבדל בין מערכות נשק אוטונומיות למערכות נשק אחרות, אבל לעיתים קרובות הדיון הוא בכלל על השימוש בנשק (Horowitz, 2016).
הקדמה
פרק 1 – תחליפי מוסר
פרק 2 – עקרונות המוסר
פרק 3 – כלים ישומיים
סיכום
ביבליוגרפיה
