הטענה לפיה מנהלי חברות נוטים לפעול על מנת לתגמל את עצמם על חשבון המשקיעים ובעלי המניות של החברה, היא נפוצה מאוד. גם חברות וגם ממשלות, לאורך השנים, נקטו במגוון אמצעים בכדי להתמודד עם בעיית סוכן זו. מחקר רב בתחום של המימון התאגידי, נערך גם הוא בנושא. עם זאת, הדיון בסוגיה נותר בעינו, ונמשכת המחלוקת העניינית סביב השאלה האם יש לנקוט בפעולות נוספות על מנת להגן על האינטרסים של המשקיעים ובעלי המניות מפני האינטרסים האישיים של מנהלי החברות.
הדיון סביב נחיצותה של רפורמה בשכר ותגמול בכירים בחברות הוא פעיל במיוחד. יש הטוענים כי בכירים מפעילים יותר מדי שליטה בנוגע לשכר של עצמם, וכי הם נוהגים לעתים קרובות לשלם לעצמם יותר מדי, וזאת על חשבון ההון של החברה, בעליה ומשקיעיה. לעומת זאת, אחרים טוענים כי הסדרי התגמול הקיימים מייצגים חוזים אופטימליים ונכונים מן הבחינה הכלכלית, המהווים תוצאה של משא ומתן בין החברות למנהלים. השכר הגבוה של המנהלים, לפי הגישה השנייה, נובע מכישורי הניהול הגבוהים והנדירים שלהם. בהינתן העובדה כי חוקרים מקרב שתי הגישות מציגים ראיות אמפיריות לטענותיהם, אין להתפלא על כך שהמחלוקת בין הגישות השונות לא מיושבת, ושנבעו ממנה ניסיונות רבים בתקופה האחרונה להעביר יותר השפעה לידי בעלי המניות על שכר המנהלים ועניינים נוספים הקשורים לניהולן של חברות ציבוריות (Edgerton, 2012).
מבוא
התפתחותה של בעיית הסוכן בחברות וניסיונות אחרונים להתמודד עמה
מבנה העבודה
תמונת מצב שכר הבכירים בישראל
מהם הקריטריונים בקביעת שכר הבכירים
דיון בהיבטים המוסריים של שכר הבכירים
תחליפי מוסר: השוק כתחליף למוסר
תחליפי מוסר: החוק כתחליף למוסר
הסביבה החברתית כתחליף למוסר
הערכה על פי שיטת המוסר הדאונטולוגית
שיטת הצדק של רולס
הגישה התועלתנית
גישת המידות הטובות
סיכום: מה יהיה עתיד שכר הבכירים?
רשימת מקורות
