אחריות מוסרית של מעסיק כלפי עובדים זרים

עובדים זרים הינם מהגרים שעובדים במדינה זרה שבה הם אינם אזרחים ואינם תושבים. מספרם העולמי של העובדים הזרים נאמד ב- 164 מיליון עובדים בשנת 2017 (ILO, 2018, pp. 6, 9). בישראל מועסקים  עשרות אלפי עובדים זרים בכל שנה בעיקר בענפי הבנייה, חקלאות, סיעוד ומומחים בתחומים שונים (רשות האוכלוסין וההגירה, 2020, עמ' 13, 20-23). חשיבותם של העובדים הזרים בעולם ובישראל בפרט מתבסס על כך כי לעיתים קרובות העובדים הזרים תורמים לפיתוח ענפי תעשיה שבהם ישנו קושי בגיוס עובדים מקומי, והם מסייעים בפיתוח המשק ובצמיחה של הכלכלה. במקביל, ישנם גם טיעונים כי עובדים זרים עשויים לעורר אבטלה ושחיקה בתנאי העבודה במדינה המארחת אותם (נתנזון ואחדות, 1999, ע' 14).

למרות החשיבות של עובדים זרים למשק המקומי, לעיתים מעסיקים פוגעים באינטרסים והזכויות של העובדים הזרים בכך שהם אינם מספקים להם שכר מלא, לעיתים פוגעים בזכויות סוציאליות שלהם כמו ימי חופשה ומחלה, אינם דואגים להם לדיור הולם לפי החוק, אינם מספקים להם ציוד מגן ומקשים עליהם לנהל אורח חיים ראוי ומכובד. לרוב המניעים לכך הינם הצורך לצמצם עלויות של המעסיק, אך בפועל הדבר מוביל לפגיעה באינטרסים והזכויות של העובדים הזרים (רשות האוכלוסין וההגירה, 2019, ע' 56). מתוך כך הדבר מעלה את השאלה: עד כמה מעסיק צריך להתחשב מבחינה מוסרית באינטרסים של עובדיו הזרים?

מבוא

פרק 1. רקע- העסקת עובדים זרים בישראל

1.1 הגדרת עובדים זרים

1.2 שכיחות התופעה וההשלכות על השוק העבודה בעולם ובישראל

פרק 2.  השוק והחוק כתחליפי מוסר

2.1 תחליף השוק

2.2 תחליף החוק

פרק 3. עקרונות המוסר

3.1 עקרון הזכויות

3.2 עקרון הצדק

3.3 עקרון הסכמה חברתית

פרק4 . מודל בעלי העניין לשמירה על האינטרסים של העובדים הזרים

פרק 5. סיכום  ומסקנות

ביבליוגרפיה