בחברה המודרנית, הפכה העבודה למרכז חיינו, כאשר הסטטוס החברתי של אדם נקבע בעיקר לפי ההכנסה והמקצוע שלו. במאה העשרים, חייו התעסוקתיים של אדם נחלקו בגדול למספר שלבים קבועים: הכשרה, עבודה ופרישה. בתחילת שנות העשרים לחייו ההתמקדות הייתה בלימודים ובהכשרה מקצועית, ולאחר מכן עבודה של שנים ארוכות במקצוע הנרכש, לעתים אף באותו מקום עבודה יחיד עד לגיל פרישה, בו חי בממוצע עוד כ-15 שנים נוספות.
אך במאה העשרים ואחת, מודל זה אינו מתקיים יותר, בשל מספר גורמים והם: התארכות תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה, התיישנות מהירה של ידע ועלייה בדינמיות של שוק העבודה ובחוסר היציבות שלו. התיישנות הידע גורמת לכך שמה שלמדנו בתחילת החיים שלנו, אותה הכשרה מקצועית אחת אינה מספיקה, ויש צורך לצאת לתקופות הכשרה נוספות במהלך החיים על מנת לרענן את הידע המקצועי ולהמשיך להיות רלבנטי לשוק העבודה. שוק העבודה עצמו מתאפיין בדינמיות, כאשר כלכלות העולם עברו מתעשיות מסורתיות לתעשיות מבוססות ידע ולשירותים מודרניים המשתנים באופן תדיר (לביאנט, 2017, עמ' 24).
עובדות אלו יוצרות מודל תעסוקתי חדש, אשר כולל מקטעים של עבודה וביניהם מצבי אבטלה ללא הכנסה, צורך בהכשרה או הסבת מקצוע באמצע החיים, ולבסוף, שנים רבות לאחר גיל פרישה ללא הכנסה מעבודה. על כל אלו נוספת ההכרה בחשיבות של תרבות הפנאי בעולם המודרני וההשפעה של תרבות השפע והצריכה (לביאנט, 2017, עמ' 25).
מבוא
הצגת מאמרים
מאמר א'
מאמר ב'
מאמר ג'
מאמר ד'
דיון
סיכום
ביבליוגרפיה
נספחים
