שוק החלב בישראל – ע"פ קולקר (2019), שוק החלב בישראל גלגל בשנת 2017 כ – 7.8 מיליארד ₪ בשנה כאשר 26% מהשוק הינו בגין חלב לשתייה. 31% בגין תוצרת ניגרת ומעדנים. 40% בגין גבינות ו – 3% בגין חמאה. על פי המעצה הלאומית לכלכלה (2018), נתוני ה – OECD בשנת 2014 מצביעים כי רמת מחירי מוצרי החלב והביצים בישראל הייתה גבוהה ב – 67% ביחס לרמת המחירים הממוצעת במדינות ה- OECD . בקטגוריה זו נרשם פער המחירים הגבוה ביותר מבין שוק המזון בכללותו. ע"פ טוכמן וקחל (2018), המחיר הסופי לצרכן מורכב משלושה מרכיבים: עלות החלב הגולמי, מרווח העיבוד והשיווק ושיעור המע"מ. על פי המעצה הלאומית לכלכלה (2018), מחירי החלב הגבוהים בישראל נובעים בעיקר ממבנה שוק החלב בישראל שמעוגן ומתבסס בעיקר על חוק תכנון משק החלב (2011), חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (2011) וחוק קידום התחרות בענף המזון, (2014). חוקים אלו גורמים לריכוזיות גבוהה בשוק החלב שאינה מעודדת תחרויות בענף ומובילה למחירים גבוהים.
ריכוזיות בתחום הרפתות - שוק החלב מאופיין בחסמי כניסה גבוהים המצריכים השקעות גבוהות, הון עצמי גבוה ושוק אשר מוגן באמצעות מכסים שנועדו להגן על התוצרת המקומית.
על פי חוק תכנון משק החלב בסעיף 4(א) שר החקלאות והפיתוח קובע את היקף הייצור המקומי הכולל לאותה שנה לכלל היצרנים המאוגדים תחת מועצת החלב שהינה חברה לתועלת הציבור שדואגת לאיכות החלב ולאספקה סדירה של החברה תוך הבטחת מחירים הוגנים למחלבות, רפתות ולציבור. על פי חוק תכנון משק החלב מתבצעת חלוקת מכסות בין הרפתות מתבצעת על ידי ועדת המכסות שחברים בה מנכ"ל מועצת החלב ושני נציגי השר.
