"אצלנו בדיזנגוף סנטר את שייכת אלינו ואנחנו פה תמיד!" אמר לי בנחרצות נלהבת המנהל שלי בראיון העבודה לתפקיד מוקדנית ביטחון.
את האמת? לא הבנתי כלל למה הוא מתכוון. הייתי בת 23, מלצרית בבית קפה, וגם שם, בבית הקפה, הייתי "שייכת אליהם" ו"הם היו שם תמיד"..
אז מה עמד מאחורי המשפט הנחרץ הזה? מסתבר שעולם ומלואו.
בישראל ישנם כמה סוגים של העסקת עובדים, בניהם: עובדי קבלן המועסקים דרך קבלני כוח אדם, עובדי קבלן המועסקים דרך קבלני שירות, ועובדי חברה המועסקים בהעסקה ישירה. בעשור האחרון מתקיים שיח ציבורי העוסק רבות בהעסקת עובדי קבלן: עובדים המועסקים בחברה דרך חברה ובכך מתקיים צד שלישי למערכת היחסים התעסוקתית הזו, אשר יוצר תנאי העסקה ירודים ונחותים, ריבוי דמויות ניהוליות המחזיקות בפרנסתו של העובד, ניצול לרעה של מעמד העובד, גריעת זכויות בסיסיות ואפליה ברורה. ממול עומדים עובדי חברה המועסקים בהעסקה ישירה וזוכים לתנאי העסקה טובים, דמות ניהולית אחת, מלוא הזכויות המוקנות לעובד מכוח החוק ומעמד שווה במקום העבודה.
תופעת עובדי הקבלן בישראל לא חולפת על פני הציבור והדעות חלוקות וטעונות רגש: מאידך, יש הטוענים כי עבודה בתור עובד קבלן מעניקה גמישות, צבירת ניסיון לצעירים, פריצת מעגל האבטלה למבוגרים ומחוסרי ניסיון, מה שגם חיסכון כלכלי למעסיקים, ומחד, יש הטוענים כי מדובר בעושק ברור של העובדים, מלכודת עוני, ניצול, התעשרות של חברות קבלן על חשבון העובד ואינטרס כלכלי למדינה על חשבון העובדים.[1]
