במדינות מפותחות רבות, האי-שוויון הגובר בהכנסות הפך לנושא "חם" בשנים האחרונות, שגרר מחאות פופולאריות ומחלוקות פוליטיות סביב הנושא. זה נובע, בין השאר, מדאגות שמא אי-שוויון הגובר באופן עקבי יביא עמו התמרמרות חברתית, יתחזק סנטימנטים פופוליסטיים ופרוטקציוניסטיים ויוביל לאי-יציבות פוליטית (Cingano 2014).
אי-שוויון בהכנסות וצמיחה
ווייל (Weil, 2009) מתאר הצטברות של הון פיזי כערוץ דרכו האי-שוויון בהכנסות עלול להשפיע לטובה על הצמיחה הכלכלית. לפי המודל שלו, מדינה עם שיעור חיסכון גבוה, המוביל להצטברותו של הון פיזי, תהיה בעלת רמה עקבית גבוהה יותר של הכנסה לנפש. שיעורי החיסכון נוטים לעלות עם ההכנסה. לדוגמא, דיינאן ועמיתים (Dynan et al., 2004) מסכמים כי משקי בית בגילאים 30-59 עם הכנסות גבוהות יותר חוסכים חלק רב יותר מהכנסותיהם לאורך זמן. בתנאים אלה, חלוקת הכנסות פחות שוויונית תוביל להצטברות הון גבוהה יותר, אשר בתורה תוביל לרמה גבוהה יותר של הכנסה לנפש.
לזאר ורוזן (Lazaer & Rosen, 1979) מסבירים כי מערכות תגמולים לא שוויוניות מספקות תמריצים לעבוד קשה יותר, להשקיע ולקחת סיכונים על מנת ליהנות מתגמולים גבוהים יותר בתמורה. למשל, אם אנשים משכילים מאוד הם הרבה יותר פרודוקטיביים מאנשים לא משכילים, אזי הבדלים גבוהים בשיעורי התגמולים (כלומר, השכר) עשויים לעודד אנשים לרכוש השכלה.
הסבר נוסף (Matsuyama, 2000) טוען כי כשהמערכת הפיננסית אינה מושלמת, גישה של אדם להון היא תלויה בהון הראשוני שלו או בעושר העתידי שלו.
