בבואנו לבחון את הפער הכלכלי הקיים בין מדינת ישראל לבין שאר מדינות המערב, יהיה זה חובה לבחון את הגורמים המייחדים את המדינה ומשפיעים על הכלכלה שלה. אחד מהגורמים הללו הוא שירת החובה. ישראל, על אף היותה מדינה צעירה בהשוואה לגילן של מדינות רבות אחרות בעולם המערבי, מתמודדת לאורך כל שנות קיומה עם איום מידי וחמור על ביטחונה. מבחינה מסה קרקעית, ישראל הינה מדינה קטנה באוכלוסייה שלה, בייחוד כאשר בוחנים זאת ביחס ליריביה. היא חולקת את גבולותיה עם מדינות שבאופן גלוי, מגלות עויינות כלפיה וממוקמת מבחינה גיאוגרפית בין מספר מדינות המסרבות להכיר בה כמדינה (Johnson, Moroney, Cliff, Markel, Smallman & Spirtas, 2009, p.197). השירות הצבאי מזוהה כאחד מהמאפיינים העיקריים של השתייכות לקולקטיב הישראלי. המשמעויות של השירות הצבאי, נבדקות כקשורות לארבעה נושאים מעשיים שהתפתחו בשיח, הנושא הראשון הוא תפיסת השירות הצבאי כאינדיקטור לנורמטיביות החברתית, הנושא השני, הוא קונסטרוקציות של הקשר בין השירות לבין נורמליות פסיכולוגית, הנושא השלישי הוא לגבי רעיונות המקשרים את השירות לתרומה לקהילה הקולקטיבית והנושא הרביעי הוא הדרכים שבהן השירות קשור לזכויות האזרחיות, הפוליטיות והחברתיות של האזרחות (Livio, 2011, p.1). השירות הצבאי בישראל הוא שירות חובה וkngy מקרים מסוימים, כל נער או נערה בגיל 18 מחויבים על פי חוק להתגייס לצבא. זאת בניגוד לחבריהם בשאר מדינות המערב שבתקופה הזו בדרך כלל פונים ללימודים אקדמאים ומחפשים אחר מקצוע שבו יעסקו. בישראל, בני הנוער, אחרי סיום תיכון נדרשים "להשהות לפרק זמן מסוים את חייהם האזרחיים ולשרת בצבא.
