עבודה זו עוסקת בבחינת קשר בין רמת ההשכלה לבין רמת השכר כמאפיין התשואה להשכלה בישראל. התשואה להשכלה מוגדרת בכלכלה כהיקף בו מעלה ההשכלה את שכר העבודה.
מחקרים רבים מתייחסים לחשיבותה של השכלה כגורם עיקרי להגדלת רמת השכר, יחד עם זאת קיים קושי במציאת אומדן מוחלט לתשואה להשכלה עקב גורמים רבים אחרים העשויים להשפיע על רמת ההשתכרות של הפרט, קיים קושי בנטרול השפעת הגורמים הסביבתיים והאישיים בניתוח מתאם בין השכלה לשכר(פריש, 2008). כמו כן התייחסות לשנת לימוד כגורם הומוגני גורמת להטיית אומדן התשואה להשכלה, הרי ישנה חשיבות למאפייני שנת ההשכלה שעובד רכש וטיב ההשכלה בה (נבון, 2004).
אחת האפשרויות, לאומדן, הינה לבחון השפעת שני מאורעות עיקריים במערכת החינוך: חקיקת חוק חינוך תיכון חינם וגידול משמעותי במספר מכללות אקדמיות .שני מאורעות אלה נותנים אפשרות לבחון את השפעת הרחבת ההשכלה על רמת השכר ברמה של דור ללא התייחסות למאפיינים אישיים, שני מאורעות אלו הגדילו משמעותית את אחוז המשכילים בישראל (פריש, 2018).
דרך אחרת, לבחון את ההשפעה באמצעות בחינה נפרדת לקבוצות בעלות מאפיינים דמוגרפיים שונים. ניתן, להתייחס לתשואה להשכלה ולפערים הקיימים בהישג התשואה לאורך שנות עבודה בין ארבע קבוצות אתניות שונות בישראל: יהודים ילידי הארץ, עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, עולים מאתיופיה וערביי ישראל, כפי שזה נעשה על ידי Epstein, Gafni & Siniver, (2015). הממצא העיקרי של מחקריהם הינו כי לחינוך ולניסיון יש השפעה חזקה על רמת ההשתכרות בטווח הארוך וכי קבוצה אתנית יכולה לשפר את מעמדה ביחס לקבוצות ספציפיות אחרות, ללא השפעה על קבוצות אחרות באוכלוסייה.
1. מבוא
2. רקע
2.1 השכלה בישראל
2.2 התשואה של השכלה בישראל
3. לסיכום
4. ביבליוגרפיה
