המושג "העדפה חברתית" מתאר את המעבר מהעדפה האישית של הפרט, לבחירה אשר מייצגת את העדפות החברה. לעיתים כפרט בודד אשר נאלץ לבחור אפשרות, הוא יבחר את המועדפת עליו שאינה בהכרח מייצגת את טובת הכלל, אלא את טובתו האישית. כאשר אנחנו מסתכלים על חברה המורכבת מכמה פרטים, לכל פרט מתוך החברה יש את בחירותיו שלו ויש צורך בכלל אגרגציה כלשהו שיאפשר קבלת ההחלטה האופטימלית ביותר לחברה. בעיה זו מופיעה במגוון תחומים בחיי האדם, ביניהם תחום מתן האשראי בבנקים.
הבחירה הקולקטיבית יכולה להיות קשה גם כאשר העדפות הפרטים זהות, אך הפרטים פועלים בתנאים של אי ודאות וכישורי ההחלטה שלהם שונים. אי לכך, מתעוררת השאלה מהו כלל ההחלטה הטוב ביותר מבחינת האינטרס המשותף של הפרטים?
בעבודה זו נדון בדרך בה הבנק, המייצג את הפרט, בוחר על פי מערכת ניהול סיכונים המייצגת את טובתו העסקית כיצד ולמי לתת אשראי מבין הפונים ומעוניין להקטין את הסיכון ל"חובות אבודים" עד כמה שניתן, בעוד התערבות המדינה בעניין זה מייצגת את טובת החברה וכלל הפרטים במשק בראיה כוללת, למתן אשראי לגורמים שאינם בהכרח "אידיאלים" עפ"י הגדרות הבנק, אך משמעותיים לטובת הכלכלה המדינית.
באופן אוטומטי מתעוררת השאלה מה עדיף ככלל החלטה-ובאיזה מקרים נסתמך על כלל ההחלטה של הרוב הפשוט ובאיזה מקרים נחליט על כלל החלטה אחר.
