על פי אתר הבורסה לנירות ערך בתל אביב, בשנת 2016, 181 חברות חילקו דיבידנד בבורסת תל אביב, מספר זה מהווה 40 אחוז מסך החברות בשוק, כאשר 120 מהן מחלקות דיבידנד כמדיניות קבועה. המשקיעים רובם ככולם מצדדים במדיניות חלוקת הדיבידנד ורואים בה הזדמנות ליהנות מרווחי החברה וכאיתות על מצבה השפיר, גם אם בפועל לא תמיד זו המדיניות המוצלחת ביותר עבור החברה.
יש להעריך כי ישנן חברות מצליחות ויציבות המניבות ערך רב למשקיעיהם גם ללא חלוקה כזו, חברות אלו מעדיפות להשקיע את הרווחים הנצברים בביצוע מהלכים כלכליים כמו רכישת חברות בתחום המעלות את ערך המניה. אחד החסרונות של מדיניות הדיבידנד הוא העובדה שיש לשלם עליו מס (בישראל ובמדינות נוספות הנוהגות במיסוי כפול זה). תשלום המס מקטין את ערך המניה ובמקביל מקטין את ערך החברה, וכך פוגע בערך המניות שבידי המשקיעים.
המטרה העיקרית של עבודה זו היא לבחון את היחסים בין מדיניות הדיבידנד של חברה לבין מחיר המניה שלה. מדיניות הדיבידנד משקפת החלטה של הפירמה לשלם רווחים למשקיעים ולא להשתמש בכל הרווחים והכספים שנצברו להשקעה מחדש בחברה. החברה מחליטה אם לחלק דיבידנד או לא לחלק כחלק מאסטרטגיית המימון שלה לטווח ארוך, כי באופן מסורתי החלוקה נחשבת לפעולה המושכת משקיעים לחברה.
נושא העבודה שנבחרה מעניין היות והוא חשוב במיוחד למשקיעים שרוצים לדעת מהי רמת הסיכון אליה הם חשופים.
1 מבוא
2 סקירה ספרותית
2.1 רקע כללי
2.2 רקע בישראל
2.3 מילון מונחים מרכזיים
2.4 תיאוריות מרכזיות
2.41 תיאוריית אי הרלוונטיות של הדיבידנד- מודליאני ומילר
2.42 תיאוריית הציפור שביד- התיאוריה הקלסית (גורדון וולטר)
2.43 מודל הצמיחה של גורדון
2.44 תיאוריית עלות הסוכן/הנציג ותזרים המזומנים החופשי
2.45 תיאוריית האיתות
2.46 תיאוריית אפקט הלקוחות
2.47 תיאוריית השפעות המיסוי
2.5 סקירת מחקרים בנושא השפעת דיבידנד על מחיר מניה
3 המחקר
3.1 שאלת המחקר
3.2 מתודולוגיה 3.3 נתונים שנבדקו
3.4 שיטת ניתוח אירוע
3.5 ניתוח לפי תשואה עודפת צוברת ממוצעת
3.6 ניתוח לפי גודל הדיבידנד
3.7 ניתוח לפי שווי שוק
3.8 דיון ומסקנות
4 סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
נספחים
