פרופסור מילטון פרידמן הוא הכלכלן הבכיר והידוע ביותר בעולם הנושא את דגל החופש הכלכלי, רוח היזמות, האמון בהצלחת הכלכלה הליברלית וההתנגדות למעורבות ממשלתית. הוא לימד במשך שלושה עשורים באוניברסיטת שיקאגו והיה לכלכלן חשוב ביותר. במסגרת היותו חוקר הכלכלה, ערך מחקרים על תצרוכת והכנסה פרמננטית, התנהגות מחירים, חלוקת הכנסות והשפעת כמות הכסף ומחזור הכספים על הכלכלה. מחקריו פורצי הדרך הביאו לכך שזכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 1976, אשר ביסס את גישתו בלגיטימציה בינלאומית[1]. פרידמן היה אחד מתומכי הקפיטליזם התעשייתי התחרותי. הוא סבר כי אנו נמצאים בדרך אל גן העדן: "קפיטליזם-תחרותי-טהור" שמטרתו לנהל שוק חופשי. עקרונות השוק החופשי של פרידמן הפכו לנוסחת קסם המבטיחה עושר. לטענתו, אם ניתן לשוק להתנהל ללא התערבות בירוקרטית ממשלתית, מובטחים לנו איזון וצמיחה. אין כלכלה יעילה ללא חופש, ואין חופש ללא כלכלה חופשית. התערבות ממשלתית בשוק הכלכלה מביאה לבזבוז, אי-יעילות ונכשלות. "היד הנעלמה" המכוונת את מנגנוני השוק, טובה ויעילה יותר מכל נשיא או ראש ממשלה שמתערבים במנגנונים היעילים של כללי ההיצע והביקוש[2].
בעבודה זו אנתח את מאמרו של גיא רולניק העוסק בשינוי הגישות הכלכליות בעולם עבור החברות העסקיות הגדולות בראי הגותו של מילטון פרידמן. תחילה אגיש את ההגות הכלכלית של מילטון פרידמן על רקע ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית, במקביל אקיים השוואה להוגים אחרים שעסקו בתחום זה על מנת להבין את הרצף הכרונולוגי של התפתחות המחשבה הכלכלית עד למאמר עצמו. אבסס את דבריו של כותב המאמר על פי הניתוח ההשוואתי ואפרש את דעתו כלפי הגישה של מילטון פרידמן. את הניתוח אבצע באמצעות קריאה ביקורתית של מאמרים אקדמיים ומחקר השוואתי מעמיק.