פתח דבר
ישנו קשר בלתי ניתן להתרה בין קיומו של אי-שוויון בחינוך ובהישגים הלימודיים בחברה, לבין היווצרותם של פערים כלכליים-חברתיים והעמקת האי-שוויון בהכנסות. בעבודה זו נבחן את הקשר האמור במדינת ישראל, בה הפערים החינוכיים וגם פערי ההכנסות הם גבוהים במיוחד. ראשית, אסקור את הספרות האקדמית המחקרית אודות הקשר בין אי-שוויון בחינוך לבין עוני ואי-שוויון בהכנסות. לאחר מכן אפרט אודות האי-שוויון החינוכי החריף במדינת ישראל. אציג את הנתונים הישראליים הממחישים זאת, ואשווה את המצב בישראל למצב במדינות ה-OECD. לבסוף, אציג כמה המלצות למדיניות שמטרתה הקטנת הפערים החינוכיים בקרב התלמידים הישראלים.
חינוך הוגדר על ידי ארגון ה-OECD בתור "הידע, הכישורים, היכולות ומאפיינים נוספים הגלומים באנשים אשר רלוונטיים לפעילות הכלכלית (OECD, 1998). החינוך נחשב לגורם חשוב בפערי הכנסות כבר מימיו של הכלכלן הסקוטי הקלאסי אדם סמית (Griliches, 1997).
ככלל, מקובל כי אי-שוויון בהכנסות מושפע באופן מכריע על ידי הישגים חינוכיים, בתהליך שלעתים נקרא "העמקת כישורים" (Williamson, 1991). רמה גבוהה יותר של הישגים חינוכיים מושגת באמצעות שיפורים בהנגשת ההשכלה (למשל, הקטנת שכר הלימוד, שיפורים המימון ההשכלה, שיפורים בהכשרות המקצועיות), רמה גבוהה יותר של חינוך (למשל, שירותים טובים יותר מצד המורים, המנהלים והאדמיניסטרציה החינוכית) והשקעה רבה יותר בהון הפיזי של החינוך (כגון מבנים, מחשבים ותשתיות). נגישות טובה יותר להשכלה, לדוגמא, עשויה להגדיל את יכולת ההשתכרות של השכבות הנמוכות בחברה, ובכך להקטין את האי-שוויון בהכנסות (Chakraborty & Das, 2005).
