נושא איתנותם הפיננסית של חברות בכלל ושל חברות ציבוריות בפרט הינו נושא בעל חשיבות גדולה למשק ולכלכלה בישראל. כשמדובר בחברה פרטית אשר אינה נסחרת בבורסה הסיכון בד"כ כמדובר בחברה גדולה היא שרבבות של עובדים ימצאו את עצמם, ביום בהיר אחד, כמפוטרים וללא מקום פרנסה וזו פגיעה ללא ספק משמעותית ביציבות המשק כשמדובר בחברות במעסיקות הרבה עובדים.
איתנותם הפיננסית של חברות ציבוריות, כאלה שהנפיקו מניות לציבור או אף הנפיקו אגרות חוב לציבור, כגון במקרה שלפנינו, להתדרדרות במצבן הפיננסי תהיה השלכה מהותית על מחזיקי אותם אגרות חוב. הסיכון במקרה כזה הוא שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויות שלה כלפי מחזיקי האגרות חוב וכי בסופו של דבר לא תוכל להחזיר להם את הכספים שהיא למעשה לוותה מהם.
הנושא שבחרתי המתמקד בחברה אשר נמצאת בסיכון חדלות פירעון הינו נושא חשוב הן ברמת המיקרו והן ברמת המאקרו של הכלכלה הישראלית ובמיוחד שבשנים האחרונות אנו עדים למקרים רבים בהן חברות במשק הישראלי, גדולות כקטנות, "מככבות" במדורי החדשות בהקשר של חברות העמודות על סף פשיטת רגל.
בחברות הללו, אנו מצפים שרואי החשבון המבקרים של אותן חברות, כי יצרפו לחוות הדעת שהלם על הדוחות הכספיים הערת עסק חי וזאת כפי שמתחייב בכללי חשבונאות וביקורת מקובלים לרבות גילוי דעת של לשכת רואי חשבון[1] וכן בהתאם לתקן בינלאומי IAS 1 העוסק בעריכה והצגה של דוחות כספיים.
