לאורך העשורים האחרונים מחקרים רבים עסקו בהגדרות, בהבדלים וביתרונות לצד החסרונות של ניהול ריכוזי וביזורי (Qi, 2011; Castro, Shah, Wirthlin, & Whitney, 2006; Surbhi, 2015). בהקשר זה, ניהול ריכוזי מתייחס לצמצום היקף הסמכויות של עובדים ומנהלים בהתייחס לתהליכי קבלת החלטות, וכן, פעולה כללית ארגונית בהתאם לנהלים וסטנדרטים אחידים של כלל העובדים בארגון. לעומת זאת, ניהול ביזורי מתייחס, בין היתר, להענקה של סמכויות רבות יותר לעובדים ומנהלים ושיתופם בתהליכי קבלת החלטות, קביעת סטנדרטים ונהלים. כמו כן, ארגון מבוזר לעיתים רבות אינו מכתיב כללי עבודה, נהלים וסטנדרטים קשיחים ברמה הארגונית, אלא מאפשר גמישות בפרוצדורות העבודה בהתאם למאפייני הסביבה והעובדים במקום (Qi, 2011; Castro et al., 2006).
גוף רחב של ספרות התייחס ליתרונות לצד החסרונות של ניהול מבוזר וריכוזי. בהקשר זה, חוקרים מציעים כי ניהול ריכוזי בעל יתרונות חשובים, כאשר שיטה זו קשורה להגברת יכולת השליטה, האחידות בשיטות ופרוצדורות העבודה של עובדים בארגון, מצב אשר קשור להפחתת חוסר עמימות וחוסר ודאות בקרב העובדים. בנוסף, מחקרים מעלים כי ניהול ריכוזי קשור להגברת רמת ההתמחות ומיומנות של עובדים בהיבטים טכניים של ניהול כוח אדם, יכולת פתרון בעיות, יכולת לספק שירות ברמה גבוהה תוך חיסכון בזמן ומשאבים, הפחתת מקרים של חוסר תיאום בין ההנהלה לבין העובדים (Qi, 2011; Castro et al., 2006; Surbhi, 2015).
