בדורות האחרונים ניתן לראות שינויים רבים בעולם העבודה. סקירה משנת 2010 מעידה כי עובדים רואים את העבודה כפחות מרכזית בחייהם בהשוואה לדורות קודמים ומעידים כי הם מוכנים במידה פחותה לעבודה קשה, בעוד הם מקדשים במידה רבה יותר את חשיבות זמן הפנאי שלהם ואת האיזון בין חיי העבודה לחייהם האישיים. כתוצאה מכך, אתיקת העבודה ירדה וגם התפוקה של העובדים (Twenge, 2010). המחויבות הנמוכה של העובדים לארגון המעסיק אותם נמצאה כגורם המשפיע ביותר על הכוונה שלהם לעזוב את הארגון (Matz et al., 2013). בשל העלויות הכלכליות והאנושיות של עזיבת עובדים את הארגון, מחקר רב התמקד בחקירה של כוונות עזיבה אלו. באופן דומה, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את הקשר בין ערכים אישיים למחויבות הארגונית ולכוונות העזיבה. באופן ספציפי, תיבחן השאלה כיצד ערכים אישיים משפיעים על כוונות עזיבה, והאם קשר זה מתווך באופן מלא או חלקי על ידי מחויבות ארגונית.
הכוונה לעזוב מתייחסת להערכה הסובייקטיבית של היחיד ביחס להסתברות לעזוב את הארגון בעתיד הקרוב. היא נחשבת כרצון מודע ומכוון לעזוב את הארגון בעתיד הקרוב, ומהווה את חלקו האחרון של תהליך הנסיגה ממנו. מטא-אנליזה של סטיל ואובלה (1984) הראה כי הכוונה לעזוב הייתה מנבא טוב יותר של תחלופת עובדים בפועל בהשוואה למשתנים רגשיים כגון שביעות רצון מהעבודה ומחויבות ארגונית (Guchait & Cho, 2010).
