תקציר
מטרת עבודה זו היא לבחון את הקשר בין אוטונומיה בעבודה (משתנה בלתי תלוי) לרמת מחויבות בעבודה (משתנה תלוי). הספרות מצביעה על קשר בין משתנים אלו,ולכן מעניין לבדוק האם קשר זה מתקיים גם במדגם של סטודנטים ישראליים בימינו. השערת המבחן נבדקה באמצעות שאלון מקוון המבוסס על בשאלון מחויבות ארגונית של Allen and Meyer (1990) בתוספת היגדים על רמת אוטונומיה שנוסחו על ידי עורכי העבודה. המדגם נערך בשיטה של מדגם נוחות, בהתבסס על אוכלוסיית הסטודנטים בקורס איסוף נתונים כמותניים ואיכותניים ארש העבירו את השאלן לשלושה אנשים נוספים כל אחד. המדגם כלל 139 משתתפים, נשים וגברים, ובעלי וותק וגילאים מגוונים. הממצאים תואמים את השערת המחקר ואכן נמצא קשר מובהק בין המשתנים, אם כי חלש יחסית. לאור הממצאים מסקנות המחקר הן שאכן ארגונים ומנהלים צריכים לקחת בחשבון את רמת האוטונומיה בעבודה כשמתנה חשוב לטובת העלאת רמת המחויבות הארגונית, אך יש לשים לב למאפיינים ייחודים של כל ארגון ושל העובדים, לצד התייחסות למשתנים נוספים.
מבוא
במציאות התחרותית והמשתנה תמידית איתה מתמודדים ארגונים וחברות רבים בעולם ישנו מרדף תמידי אחר השגת יתרון תחרותי אשר יוביל לעליונות על פני המתחרים, בין אם באמצעות שיפור תהליכי הייצור, הקצאת וניצול המשאבים או ניהול ההון האנושי. במסגרת התחום הרחב של ניהול ההון האנושי, ישנו עיסוק נרחב בתרומה של יצירת מחויבות ארגונית בקרב העובדים לטובת שיפור הביצועים והתמודדות בסביבה תחרותית (Kawiana, Dewi, Hartati, Setini & Asih, 2021).
