הדימוי העצמי מוגדר כהשתקפות פנימית של האופן בו האדם מעריך את יכולותיו (כהן & פרידמן, 2002), והינו מושפע ומתפתח במהלך השנים כתוצאה של משוב חיובי או שלילי אותה הוא מקבל מהסביבה כמו גם מהשוואה חברתית למול האנשים עימם הינו בא במגע. בנוסף, הדימוי העצמי הינו תלוי משתנים דמוגרפיים כגון גיל, סטטוס חברתי וכלכלי, הגדרת דתיות ועוד. כך למשל נמצא (טוירמן, 2011), כי החל מגיל ההתבגרות ועד לקראת הזקנה לבנים היה דימוי עצמי גבוה יותר מאשר לבנות. דימוי עצמי חיובי בלתי מותנה, כזה בו אין על האדם לעמוד בציפיות הזולת על מנת לקבל משוב חיובי, הינו שלב חשוב על מנת להתקדם לעבר מימוש עצמי וכן מאפשר הגברת המוטיבציה להצלחה בעבודה.
בעבודה זו, ברצוננו לבחון את האופן בו דימוי עצמי משחק תפקיד במחויבות לעבודה ומוטיבציה של עובדים וכן ביכולת המימוש העצמי שלהם, כתלות במשתנים דמוגרפיים. שאלת המחקר הינה, האם דימוי עצמי חיובי או שלילי הינו בעל השפעה על עובדים במחויבותם לעבודה ובהעלאת המוטיבציה. המחקר הינו מחקר כמותני ויעשה שימוש בנתונים שנאספו על ידי שאלונים שהועברו לעובדים במגזרים שונים, וינותחו לפי משתנים דמוגרפיים שכוללים: מין, גיל, מעמד כלכלי, מעמד חברתי ודתיות. נרצה לראות כיצד משפיע המשתנה של דימוי עצמי על מחויבות לעבודה, מוטיבציה ומימוש עצמי וכיצד פועלים המשתנים הדמוגרפיים לתווך השפעות אלו.
בסקירת הספרות, ראשית נתאר מהו דימוי עצמי תוך התייחסות לתאוריה הפנומנולוגית וכיצד הדימוי העצמי בא לידי ביטוי בהבדלים דמוגרפיים, בהמשך נתייחס למוטיבציה, מה זה אומר מוטיבציה, איך היא באה לידי ביטוי וכן נקשר אותה למוטיבציה בעבודה ולאופן בו היא מושפעת מדימוי עצמי וכן האם גם פה ישנה שונות דמוגרפית.
מבוא
דימוי עצמי
מוטיבציה ומימוש עצמי
השערות המחקר
ביבליוגרפיה
