בתחילת שנות השישים, החלו לראשונה בקיום תכניות מובנות של מעורבות הורים בגיל הרך. היוזמה וההכוונה לתכניות של מעורבות הורית בחינוך לגיל הרך, באה מתוך המערכת החינוכית. קשר זה הלך ונבנה באופן איטי וניזון מיוזמות מקומיות של הורים ומחנכים. תכניות אלו הוחלו לראשונה באזורי מצוקה, מתוך רצון להקטין את הניכור בין הבית לגן, ובמטרה להעלות את רמת ההישגים של הילדים (טל ובר, 2010).
בשנות התשעים חל שינוי במערכת החינוך באופן רשמי. ההורים נתפסו כשותפים בתהליך החינוכי המתרחש בבית הספר, זאת מתוך הכרה שלהורי התלמידים יש משאבי ידע וניסיון העשויים לשפר ולהעשיר את עבודת המוסד החינוכי. במקביל, ההתבססות הכלכלית חברתית של ציבור ההורים, המודעות ההולכת וגוברת לזכויות הפרט ורצון ההורים להשפיע על חינוך ילדיהם והתחזקות מגמת הביזור המאפשרת לרשויות המקומיות להשפיע על המתרחש בבית הספר, עודדו את הקשר בין בית הספר למשפחה (וינקלר, 1997). השנים שלקראת סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת הובילו לגידול המסיבי ביותר בתחום המעורבות בחינוך. כניסתו של המסך הקטן לתרבות הובילה להגברת הידע והמודעות של ההורים בכל הנוגע לחשיבות המעורבות בחינוך ילדיהם (נוי, 2014).
בקרב חוקרים ואנשי מקצוע בתחום החינוך קיימת הסכמה שמערכת יחסים טובה בין הגננת להורי הילדים בגן אמורה לשרת את האינטרסים של שני הצדדים ולתרום לרווחתם ולהתפתחותם של הילדים. מדובר באינטראקציה המאופיינת בערכים של דאגה, אחריות ומחויבות, שהם פועל יוצא של כבוד הדדי, הידברות ואמון ביכולתם של שני הצדדים לתרום לשיח המשותף (שכטמן ובושריאן, 2015).
1. מבוא
2. סקירת ספרות
2.1 מעורבות הורים בחינוך: הגדרה ומאפיינים
2.2 יחסי הורים-גננת
2.3 גורמים המעודדים מעורבות הורית בגן הילדים
2.4 השפעת שיתוף הפעולה בין ההורים לגננת על הילדים
2.5 היועץ החינוכי ויצירת שותפות גן-הורים
2.6 סיכום ושאלות המחקר
3. שיטות מחקר
3.1 משתתפי המחקר
3.2 כלי המחקר
3.3 הליך המחקר
4. ממצאים
תמה 1 – ה-״אני מאמין״ של אנשי המקצוע
תמה 2 – אחריות אישית וחשיבות של מעורבות הורים
תמה 3 – מעורבות הורים בגן בפועל
תמה 4 – חסמים לקידום מעורבות הורים
5. דיון ומסקנות
5.1 ממצאי המחקר על רקע סקירת הספרות
5.2 תכנית מומלצת לגננות
5.3 סיכום תרומת ומגבלות המחקר
6. ביבליוגרפיה
נספחים
נספח א׳: מדריך השאלון
שאלות לגננת
שאלון ליועצת
שאלון להורה
נספח ב׳: ראיונות המחקר
