ישנן הצעות שפונות למחוקק. החוק אינו מאפשר צבירת ימי מחלה בין עבודות, ועובדים שלא רוצים לאבד את ימי המחלה שצברו עקב החלפת עבודה, עשויים ליטול ימי מחלה לשווא. הצעה שהועלתה, מציעה שעובד שמחליף עבודות, יוכל לשמור את ימי המחלה שנצברו מעבודתו הקודמת.[1]
לדידי, יש ללכת בדרך המשלבת את שני סוגי התמריצים. מחד, ניהול נכון והתמקדות בתפוקות העובד, ומאידך, שמירה על שביעות רצונו. הדבר עשוי להוביל לעלויות גבוהות לארגון, ברם, הוכח שהיעדר פיקוח, או אי שביעות רצון של העובדים, עשויים להוביל להיעדרויות חוזרות ונשנות, ויצירת הפסדים לארגון. הוכח שעובדים לא מרוצים, פועלים באבטלה סמויה. לכן, דאגה לרווחת העובד, תוביל למניעת היעדרות שווא ולמניעת אבטלה סמויה גם כאשר העובד נמצא. תמריץ חיובי לעובד לדעתי, לא חייב להיתרגם לשכר גבוה. הערכה חיובית, או מתן תחומי אחריות לעובד, תוביל לתחושה טובה מצד העובד ולמניעת היעדרויותיו.
