פרדיגמת הקונפליקט מניחה א פריורית מצבים של מאבק ופילוג בחברה (חינוך, חברה וצדק, פרק שני) והיא תפרש את התוכנית החדשה כניסיון של משרד החינוך הישראלי בכלל וכניסיון פוליטי של שר החינוך נפתלי בנט, לכפות על התלמידים את האידיאולוגיה של השלטון הנוכחי בישראל, המחזיק בתפיסה של ״כל העולם נגדנו״, על מנת להילחם בערכים אחרים כגון אוניברסליזם, דמוקרטיה וסובלנות, אשר קודמו על ידי ממשלות קודמות. כמו כן, היא תפרש את התניית הנסיעה לחו״ל בעמידה במבחן כראי של יחסי הכוח בין התלמיד למדינה והניסיון לכפות עליו ציות, משמעת וכניעה ובכך היא משרתת את השלטון. זאת לא רק על תלמידים יהודים, אלא גם על תלמידים ערבים, אשר אינם יכולים להזדהות עם חלק מהתכנים שהתוכנית מנסה להעביר.
ההתנגדות לתוכנית זו נובעת מהיותה של מערכת החינוך הישראלית מערכת ממלכתית, שאמורה לחברת את התלמידים לערכים ישראלים וציוניים כלליים, רחבים ומוסכמים, אשר אינם אמורים להיות תלויים בזהות המפלגתית של שר החינוך ויועציו. ההתנגדות השנייה נובעת מזליגה של גורמים אידיאולוגיים מפלגתיים לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. וההתנגדות השלישית נובעת מכך שהתוכנית, אשר אינה נותנת מקום לביטוי עצמי ולהבעת דעה, חותרת למעשה תחת המטרה של בתי ספר כסוכני חיברות במדינות דמוקרטית לגבש בקרב האזרחים העתידיים אזרחות דמוקרטית, הנשענת על אידיאולוגיה של סובלנות וצדק חברתי.
