פסק הדין בעניין ברזלית (בג"צ 361/76 ברזלית נ' רפאלי) נקבע, כי לא כל הסתרת מידע תיחשב כפגם, ויש לבחון האם המידע נחוץ מבחינה מהותית. נראה כי העובדה שהפרקליטות בחרה למסור צילום של הפנייה האנונימית והסתירה את הפנייה הגלויה, פוגמת ביכולתו של דין להתמודד עם הטענות שהופנו כנגדו. אין ספק כי קל יותר להפריך טענות כאשר ידוע מי הוא העומד מאחוריהן, מאשר להפריך טענות המועלות באופן אנונימי. כאשר השימוע נערך על בסיס פנייה אנונימית, אין לדין כמעט יכולת להתמודד עם הטענות. מנגד, בעניין זה יכולה הפרקליטות לטעון כי ככל שדין טוען שהוא לא ביצע את המעשים שנטענו כנגדו, הוא יכול להפריך את הטענות ללא קשר לזהותו של מי שהעלה את הטענות. לדעתי, אין ספק כי קל יותר להפריך טענות גלויות, שכן ניתן למשל להוכיח כי הטוען כלל לא היה במקום בעת בה אירעו האירועים הנטענים, והסתרת הפנייה הגלויה פוגמת ביכולת ההתמודדות של דין עם הטענות.
פגמים אלו ניכרים גם מהעובדה שהפרקליטות בחרה לשלוח את המכתב האחרון והסופי לדין לאחר שקיבלה את הסרטון ומבלי שקיימה שימוע בקשר לסרטון ולמסקנות העולות ממנו. ככל שהיה מתקיים שימוע, יכול היה דין לתת פרשנות אחרת, מקלה יותר, לעובדות המוצגות בסרטון. פגם נוסף הוא העובדה שהפרקליטות כלל לא שלחה לדין את הסרטון על מנת לאפשר לו להתמודד עם הטענות ולהציג את עמדתו. מנגד, הפרקליטות תוכל לטעון כי ההחלטה התקבלה עוד בטרם קבלת הסרטון, ולאחר השימוע, והסרטון לא תפס משקל כלשהוא בהחלטה הסופית.
