סעיף 285 לחוק החברות קובע את חופש הגיוון, לפיו לחברה יכול שיהיו ניירות ערך בעלי ערך שונה. לפי סעיף 306(ב) הדיבידנד שישולם יהיה בהתאם לערך שנקבע למניה שבבעלות המחזיק. בסעיף 82 נקבע כי החברה רשאית לקבוע בתקנונה זכות הצבעה שונה לכל סוג של מניות, ובאין קביעה כאמור תהיה לכל מניה זכות הצבעה של קול אחד. בעניינינו, אין הבדל בין חברה פרטית לחברה ציבורית לעניין חופש הגיוון, אלא שחברה ציבורית מחויבת בחובת דיווח. נראה כי חישובו של בני הינו נכון, שכן ככל שלא נקבע אחרת בתקנון כל מניה שווה לקול אחד בהצבעה ללא קשר לשוויה בעת חלוקת הדיבידנדים, ועל כן ככל שבני יחזיק את כל המניות מסוג א, יהיו בידיו מלוק הקולות בהצבעות של האסיפה הכללית, אך בנוגע לחלוקת הדיבידנדים, הנעשית לפי הערך הנקוב של המניה, שווי המניות שבידיו הינו 750 ₪ בלבד אל מול המניות המונפקות השוות יחדיו 1,000 ₪.
לעניין דרישת הרשות לני"ע – בפסק הדין בעניין ברנוביץ[1] נפסק כי חובת הגילוי מושתת על עיקרון הגילוי הנאות. בית המשפט קבע כי חובת גילוי זאת יכולה לחול גם כלפי צדדים שלישיים איתם התקשרה החברה, ובפרט כאשר הצד השלישי הוא חברה פרטית המצויה תחת אותה הבעלות, או אז ישנה לחברה יכולת פיזית ונורמאטיבית לגלות את המידע.
