בניתוח לפי Hosmers פרשת השחיתות היא פרי של פגיעה באמון. לטעמי, ניתן למצוא הפרשה זו פגיעה בסוגים שונים של אמון. ראשית הפרשה מבטאת פגיעה באמון הבין אישי, שהוא היכולת להגדיל פגיעות מול התנהגות האחר ומבטאת תלות באחר. התלות בפאינה הוכיחה עצמה כטעות ולכן אמון זה נפגע. בנוסף, האמון כיחסי חליפין כלכליים גם נפגע משום שפאינה נהגה באופורטוניזם כשהייתה במשרה ציבורית ודאגה לרווחתה האישית ולכן לא מימשה את האמון שניתן בה. האופורטוניזם מועיל לפרט בטווח הקצר מבחינה כלכלית אך בטווח הארוך פוגע באמון שהוא תנאי הכרחי לקיום יחסי חליפין כלכליים. בנוסף לכך, לפי פרספקטיבת המבנה החברתי, אמון יתקיים כתלות ביחסים חברתיים. אמון הוא עניין חברתי ונורמטיבי. פרשת השחיתות מסמלת נורמות של רמאות והיחסים שמתפתחים במסגרתה לא אמינים ולא יכולים לפתח אמון.
