המושג הפך להיות רלוונטי מאוד לאחר פיגועי ה- 11 בספטמבר 2001. השימוש במושג נעשה בהקשר של ריבונות ופוסט ריבונות. על פי מושג זה, לריבון יש יכולת ייחודית להתערב באופן אלים, חריג ובלתי אמצעי בסדר המשפטי הקיים, באופן המפר אותו. זאת, במטרה מוצהרת לשמר את ריבונותו ואת ביטחון אזרחיו. על פי אגמבן, הריבון נמצא במצב דואלי תמידי: מצד אחד, הוא חלק מהסדר המשפטי של מדינתו, ועליו לכבוד. ומצד שני, הוא מחוץ לסדר המשפטי, ויכול להכריז על מצב חירום בכל רגע. הן אגמבן והן הגל עומדים על כך שללא יוצא מן הכלל אין כלל. לפיכך, ללא מצב חירום אין מצב "רגיל". הגדרת מצב החירום תורמת להגרתו של המצב ה"רגיל".
על פי שמיט, ריבון מוגדר כמי שבכוחו להכריז על מצב חירום, ולהחיל את היוצא מן הכלל על כלל הציבור. בנוסף, בניתוח התיאולוגי אותו עושה שמיט למחשבה המדינית, הוא מקביל את מושג "מצב החירום" למושג הנס התיאולוגי, בו הריבון עושה בעצם את הבלתי אפשרי (חוקית, ומבחינת כוחו של האזרח) במטרה להציל את מדינתו ואת אזרחיו.
