הייתי מעלה תהיה לגבי מידת היישומיות של תיאוריית האסימונים. במקרים מסוימים המטרה החינוכית החיובית ומרחיקת הלכת שעליה מדובר כאן איננה מתיישבת עם התנאים בשטח. למשל כאשר נדרשת התקדמות ממשית ומדידה בחומר לקראת בחינות הבגרות, הפעולה החיובית – על תוצאותיה המבורכות – פחות רלבנטית. כמורה עליך להצעיד את הכיתה תוך X שיעורים מסוים אל מעבר לסף בקיאות והבנה שבלעדיו לא יוכלו לעבור את הבחינה. זהו המנדט העיקרי שלך. במקרה כזה התנהלות "אסימונית" (למשל מול תלמיד המפריע שוב ושוב) לא תביא אותך לשם. לכן, על אף דברי הטעם של שתי המגיבות, אין לי הסכמה גורפת עם יחסן האוהד להרצאה.
