מיכלס קובע את חוק הברזל של האוליגרכיה כאשר הוא מראה כי כל חברה אנושית הופכת בסופו של דבר להיות אוליגרכית, גם חברה שהתחילה כשוויונית באופן מלא. דוגמאות לחברות אשר הפכו להיות אוליגרכיות: החברה הקומוניסטית, למשל, וגם הנהגה של קיבוצים. בנוסף, המנהיגות הופכת ליציבה, למרות הבחירות הנערכות בדמוקרטיה כל כמה שנים, כאשר עם הזמן אנו בוחרים באנשים שלא בהכרח אנו חושבים שמתאימים להנהיג, אם משום שהתועלת בבחירתם גדולה יותר, או אם משום שהתרגלנו אליהם. כמו כן, נוצר גם הצורך עבור הנציג להכיר את עבודתו לאורך תקופה ארוכה של זמן, על מנת שתתפתח בו תחושת מחויבות וכן על מנת שיוכל לצבור ניסיון מעשי במילוי תפקידו. אך לעתים עניין זה מלווה בניתוק מהציבור ובתופעה חמורה של העדפת אנשים קרובים החושבים במידה דומה לו, ואף נפוטיזם (מיכלס, עמ' 183).
בסופו של דבר, המנהיגות היא הכרחית לכל צורת שלטון, אך כל שיטה של מנהיגות עומדת בסתירה למטרות המוצהרות ולעקרונות של הדמוקרטיה. כל ארגון מפלגתי מייצג בעצם כוח אוליגרכי אשר מעוגן בדמוקרטיה, כאשר כוחם של המנהיגים הוא כמעט בלתי מוגבל. כל ארגון דמוקרטי מגיע לשלב מסוים בהתפתחות, אז חל בו חילוף אופי מסוים, כאשר מנהיגיו הופכים להיות בני המעמד השולט. מתנגדיהם בסופו של דבר משתלבים גם הם במעמד השולט, ואז קמים מנהיגים חדשים. תופעה מחזורית זו תימשך עד אין סוף (מיכלס, עמ' 186-187).
צדק - על פי אריסטו, מצב צודק הוא מצב שוויוני בחלוקה, כאשר כל אחד מקבל יחסית לאופן ההשקעה שלו. כלומר, מי שתורם יותר צריך גם לקבל יותר. מרגע שהוסכם מהו הדבר לו תורמים וכמה כל אחד תורם, בהכרח צריכה להיות הסכמה גם לגבי אופן החלוקה. על פי עיקרון זה, יתכן מצב בו אדם א' יקבל יותר מאדם ב' למרות שתרם פחות, כיוון שאדם ב' מנע ממנו לתרום תרומה שווה (לדוגמה, אזרח ערבי שמשלם פחות מסים כיוון שאפשרויות התעסוקה שלו מוגבלות). מכאן, שהצדק הוא יחסי לא רק במובן של החלק המתקבל אלא גם במובן של יחסי העוצמה.
באיזה מצב חברה לא שוויונית תהיה צודקת? לדוגמה חברה בה חלק מהאוכלוסייה עשירה וחלק לא? על פי אריסטו, אם אדם אחד השקיע יותר מאדם שני, מצב זה של אי שוויון הוא צודק. רולס טוען, כי אי שוויון יהיה צודק כאשר יעמוד בתנאי של אריסטו, מצד אחד, אך רק אם העשיר אינו מונע מהעני להתעשר, מצד שני. על העשיר לתרום לסביבתו ולסייע לעניים על מנת שהחברה הלא שוויונית תהיה צודקת.
