המונח "אנתרופוצנטרי" נטבע בהקשר למאה השמונה-עשרה, העידן הנאור באירופה. אין להסיק מכך שבתקופות קדומות יותר לא הייתה התייחסות לאדם בהקשר לפעילות גופנית, אולם במשך המאה השמונה עשרה התגבשו תפיסות ששמו להן למטרה לנטרל תהליכים חברתיים שליליים שהביאו לקונפליקטים ולשסעים בחברה. נטרולם של תהליכים אלה התפרש מבחינה פילוסופית כקדמה וכנאורות ופתח את המסע לקראת עולם תרבותי חדש בו האדם הוא המניע את הפעילות האנושית- וזו תמצית הגישה האנתרופוצנטרית. למרות שעדיין נתפס אז הספורט כבידור, הרי שהוא נתפס גם כפעילות שמטרתה לספק את צרכי האדם. זאת בניגוד לתפיסה התיאוצנטרית הקודמת שהעמידה את כלל הפעילות האנושית כמכשיר לסיפוק צרכי האל. תפיסה חדשה זו התייחסה לצרכיו הגופניים והרוחניים של האדם, לחופש המחשבה והפעולה ולהנאה מכל מרכיבי החיים, כולל שעות הפנאי.
היות והחינוך הגופני היה פעילות מרכזית- בידורית בשעות הפנאי של האדם באירופה, וכתוצאה מהתפיסה האנתרופוצנטרית החדשה נדד הספורט משעות הפנאי אל מערכת החינוך והפך, בליווי הגיבוי הפילוסופי של רוסו ושל אחרים, מבידור לחלק מהחינוך בבתי הספר ובאוניברסיטאות.
