אפליה מובנית שמועברת באמצעות בית הספר ומערכת החינוך ומדגישה את השוני בין המיעוט המזרחי לקבוצה השלטה של האשכנזים ולא תומכת ברב תרבותיות שהיא דווקא מאפיינת את החברה הישראלית. לפי הכתבה, בית הספר אינו משקף בהכרח את החברה כי הוא שומר על הפרדה מסוימת, גם אם היא סמויה, בין מזרחים לבין אשכנזים ואינו מעודד את הרב תרבותיות. את אי קבלת הרב תרבותיות ניתן לראות בכתבה על פי מה שנכתב "בחברה הישראלית, הקבוצה האשכנזית, החזקה מערימה מכשולים וקשיים בפני התלמידים המזרחיים בדרך להצטיינות בבית הספר. בנים ובנות למשפחות מזרחיות פוגשים שפה שאינה מוכרת להם, עמדות שאינן מוכרות להם ומעל לכל קריטריונים חדשים למה שראוי ומה דאינו ראוי. השפה שבה מדברים מורים ומורות בבתי הספר מוכרת לתלמידים אשכנזים מהבית. זוהי עברית "תקנית", שפת האקדמיה, התקשורת, הכלכלה והחוק". על פי הכתבה, בית הספר למעשה אינו מעודד רב תרבותיות בכך שהוא משתמש בשפה אחידה הדומה לשפה שהתלמידים האשכנזים מכירים מהבית. למעשה התלמידים המזרחים צריכים לאמץ את השפה הזו וכך הזהות שלהם והשפה המסורתית יותר שאותה הם מכירים, לא רלוונטית בבית הספר. זהו מצב שבו בית הספר יוצר כור היתוך ומחיל את התרבות האשכנזית, של הקבוצה ההגמונית השלטת, על קבוצת המיעוט המזרחית. בית הספר כארגון, קובע גם את התרבות הארגונית שממנה נגזר האקלים הארגוני. האקלים הארגוני הוא זה שמסמן את המאפיינים הייחודים לארגון ומגדיר אותו ואת תפיסות החברים בו. בתוך המושג הזה "אקלים", נכללים חמישה תחומים מרכזיים והם מוגנות, יחסים, הוראה ולמידה, הסביבה המוסדית ותהליכי שיפור בית ספריים.
