קיימים מספר הסברים לתופעת האוליגרכיה. ככל שחברה גדולה יותר ומתקיימת לאורך זמן, נעשה יותר מסובך ומורכב במשך הזמן לנהל אותה ולשלוט עליה, וקיים צורך חיוני בארגון וסדר. הצרכים של החברה מתרבים והיא זקוקה לאנשים מקצועיים אשר ידעו לנהל אותה. מתפתחת מנהיגות מקצועית, אשר מורכבת ממומחים ובעלי כישורים אישיים מנהיגותיים החיוניים לנציגות. הכוח מתרכז בידי המנהיגים בלבד והחברה הופכת להיות נשלטת על ידי אותה אליטה מומחית. גם תפקידי הארגון גדלים בהדרגה, מה שגורם בהמשך לפיצול של המשימות, חלוקת עבודה מחודשת ולבסוף להקמה של מבנה ענק, מורכב ומסובך, בירוקרטיה בעלת היררכיה מוגדרת אשר מחייבת ציות קפדני לכלליה (מיכלס, עמ' 176-177).
בנוסף, קיימים גם גורמים פסיכולוגיים. אדם אשר מכהן כנציג ציבור רוכש זכות מוסרית על משרתו ורוב הנציגים נשארים במשרתם לתקופת זמן ממושכת ורואים בה כרכושם הפרטי (מיכלס, עמ' 179). בנוסף, למרות שרוב האנשים מתלוננים מדי פעם על מנהיג כזה או אחר, הם אינם מוכנים לקחת אחריות על הלמידה שלהם ועל השקעה אמיתית בענייני ציבור, ולכן מעדיפים להעביר את האחריות לקבלת ההחלטות וההתעסקות בעניינים ציבוריים אל נציגי הציבור המייצגים אותם (מיכלס, עמ' 180).
לכל זה נוספים גם גורמים אינטלקטואליים. בעוד ההמון אינו מספיק לרכוש ידע מעמיק בנוגע לעבודה המדינית, לנציג הציבור יש קרבה והיכרות עם כל הפרטים הטכניים של השלטון, וכך נוצרת שכבה של מומחים שמתמחים תוך כדי עבודה. כל אחד מהנציגים מתמחה בתחומו והופך להיות בעל עוצמה וסמכות רבה יותר בתחום בו הוא עוסק, כאשר יתר חברי הקבוצה הופכים להיות תלויים במומחים ונדרשים להמשך שיתוף פעולה על מנת להתקיים ולשרוד (מיכלס, עמ' 181).
