אנסה למצוא השוואה לחיים העכשווים במדינת ישראל, יתפתח דיון אודות שילוב דת ומדינה ועד כמה לתת לרבנות להכריע בענייני חוק מדינה. לדוגמא: קבורה שנקראת בימינו ״כדת וכדין״, משולה לקבורה ״על פי חוק האלים״ ביוון העתיקה. משפחות הרוצות לקבור בן משפחה אהוב שהתאבד בכל מקום קבורה שיבקשו, אינן יכולות לעשות זאת, מכיוון שחוק הדת מצווה לקבור את מי ששלח יד בנפשו, מחוץ לגדרות בית הקברות. חוק המשפחה וכבוד המת יהיה לאפשר למשפחות להתאבל על המתים שלהם ללא קשר לאופן בו מתו, ולקבור אותם סמוך לקברי המשפחה האחרים. קבר מחוץ לגדר יכולה להיות חוויה משפילה ומבודדת. כמובן שזהו אינו חוק רשמי כתוב אלא נטיה אתית, לעומת חוקי הדת שהם רשמיים ואף מעורבים בחוקי המדינה. אני מוצא קשר בין דוגמא זו לבין דילמת הקבורה במחזה ״אנטיגונה״.
