בין שני הצדדים המעורבים באלימות נוצר משחק סכום אפס, כאשר צמצומו של מושא האלימות מסמל בעצם את התרחבותו והשתלטותו של מבצע הפעולה האלימה. כלומר, האלימות היא לאו דווקא מעשה בודד שמעורבת בו תמיד החלטה של אדם אחד לפגוע באדם אחר, אלא קיימת "אלימות ניהולית", אשר מתרחשת דרך רשת של גורמים חומריים וא-חומריים, מוסדות ומערכות של ניהול והסדרה, ומצויה בידי בעלי הכוח והשליטה במרחב ובמשאבים.
הנדל מציג את צורת השלטון הטוטליטרית כדוגמה לאלימות ניהולית. הגבלה פיזית על תנועתם של אנשים ועל אפשרותם להתאגד נחשבת לאלימות, כיוון שהיא מצמצמת באופן פיזי את כוחם ואת הצד החברתי של אישיותם. מכאן, שממשלה טוטליטארית היא דוגמה מובהקת לשלטון אלים כיוון שהיא שולטת באופן קבוע ואלים על נתיניה ומגבילה את אפשרויות התנועה שלהם. חיסול החירות ויכולת הבחירה הן האידיאל החברתי של השלטון הטוטליטרי, אשר מצמצם את אנושיות האדם הפרטי למען התפשטות עצמית מוחלטת.
