לדעתי, ראשית אפשר לנמק הבנייה מגדרית זו כנובעת מעובדה היסטורית- כאשר הומצאה המכונית בסוף המאה ה-19, בהתאם לאופייה של החברה הפטריארכלית בחברה זו, נשים לא הורשו לנהוג והשתמשו במכונית בעיקר כנוסעות לצדן של הגברים. כלומר, המכונית- כאמצעי המייצג את 'החוץ', את ה'ציבורי', וכמי שיוצרה בתקופה בה הנורמות הפטריארכליות היו מובהקות, נועדה מראשיתה לגברים השייכים לעולם 'ציבורי' זה ולא לנשים שמהותן ותפקידן התמצא ב'פרטי' בין כותלי הבית והמשפחה. שנית, בהתאם לטענותיה של באטלר (2001) באשר לאופן בו המשטר החברתי הפטריארכלי 'הטביע' תכונות מגדריות מסוימות בבני כל אחד מהמינים- נראה כי הרכב במהותו כאלמנט ממונע, רועש, חזק- תואם לתכונות אשר משויכות תרבותית לגבר כ'חזק', 'עוצמתי', 'טכני', 'אגרסיבי' וכו', ואילו תכונות אלה מסווגות תרבותית כמנוגדות לתכונות שסופחו לנשיות כ: 'עדינות', 'רגישות' וכו'. באופן זה, הרכב הממונע כמייצג של הציבורי, הטכני, העוצמתי הפך אט-אט לסמל סטטוס של גבריות ולמייצג שלה, ובהתאם לכך למנוגד לתכונותיה של האישה המצויה במרחב הפרטי, בלתי טכנית, עדינה, ורגישה. כך, עם השנים סמל תרבותי זה השתרש וכפי שתיארה באטלר (2001) הפך טבעי לכאורה ובכך שירת את הסדר הפטריארכלי הנועד לשמר את הסטטוס קוו ואת מקומה השולי של האישה בו.
